חרדות/דיכאון/השפעת התרופה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לדר' הידש שלום בת 45, סובלת מחרדות ואגורפוביה מגיל 7. כילדה, לא יידעתי את הסובבים אותי בבעיה מחמת הבושה ותפקדתי רגיל, אם לא למעלה מזה, בקשיים מרובים למרות הכל. (בהביוריזם בלית ברירה תוך ידיעה ברורה שאני שונה מאחרים) וגם אח"כ, צבא, אוניברסיטה, עבודה ואף אחד לא יודע. בשנות העשרים לחיי הייתי בשיחות כמה שנים אצל פסיכיאטרית ואחר כך גם דינמיקה קבוצתית שהבהירו לי כמובן הרבה דברים אבל האגורפוביה נשארה. כמובן שעקב כך גם עשרות שנים של דיכאון קל, דיכדוך מתמשך. לקחתי הרבה שנים כ-2 ווליום 5 מ"ג ליום (סה"כ 10 מ"ג ליום) לצורך ביצוע דברים, אבל לא התמכרתי פיסית, כי סה"כ המינון החודשי (60) לא השתנה. אבל, כן נוצרה התמכרות נפשית, למרות שבוודאי כבר לא היתה לו השפעה מפאת הסתגלות הגוף. עקב כך גם יכולת ביצוע דברים גדולים אגורפוביים בשנים האחרונות ירדה כמעט לאפס. לפני כחודשיים "נמאס לי" והחלטתי לנסות לפתור את הבעיה מהשורש, אם אפשר. לוקחת 20 מ"ג רסיטל מזה חודשיים, בליווי קלונקס בינתיים. מרגישה בפרוש שיכולות הביצוע שקשורות לאגורפוביה משתפרות ממש והרי זו רק ההתחלה כך שזה נותן תקווה. אבל, באלף רבתי, מדוע למרות זאת נשארת מדוכדכת וקולטת את השיפור רק בשכל ולא ברגש? האם בגלל שעשרות השנים "התרגלתי" להיות בדכדוך ודיכאון קל? מדוע השיפור ביכולת הביצוע לא גורם לי שמחה בלב רק הבנה בראש? מתי הרסיטל ישפיע גם על מצב הרוח? תודה דר' הידש אתה אחלה בנאדם נילי
מזדה איתך, רק הסבל שלי הוא כ10 שנים. האמת שהמינון נראה לי קטן, כי הרופא אומר שאפשרי להשיג הרגשה אידאלית 100% ללא דכאון... מקווה שזה לא סתם עידוד... אני גם מחכה לתוצאות מלאות. אין כוח, רק ישנה.
לנילי לאט לאט, אכן קל להשיג את השינוי עם התרופות אבל בהחלט לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ואצלך לשנות גם את הדימוי העצמי ודפוסים עמוקים של התנהגות. אומנם התופעות כבר שנים רבות אבל נראה לי שלא איבדת את הרצון להשתפר ולשנות דברים וכל הכבוד לך על כך. כל כך הרבה שנים לנסות ולהלחם ולא להתייאש! כל הכבוד!. הרסיטל בהחלט משפיע אבל הוא עדיין לא הגיע לשיא השפעתו, השפעת הרסיטל מגיעה לשיאה אחרי כארבעה חודשים כך שעדיין צפוי שיפור במצב בחודשים הקרובים. כל הכבוד על המלחמה והמאמצים הרבים שאת משקיעה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
