על תגובות והשפעות

לאחרונה קראתי שתי תגובות בפורום זה, אשר ניסו להטיל עלי אחריות על נזקים שכיכול נגרמו להם בעקבות הודעותיי בפורום. בהקשר זה, אני מבקש להבהיר ולחדד שלוש נקודות מהותיות: (א) כאשר גולש מבקש לקרוא הודעה מסוימת הוא בוחר בה ולוחץ (מקליק עם העכבר). מי שחושש מהודעותיי או מהודעות כל כותב אחר - הבחירה החופשית בידיו. שלא יקליק! (ב) יש שתי אפשרויות: או שאני דובר אמת ואז מן הראוי שדבריי יתפרסמו וייצאו לאור, או שאיני דובר אמת, ואז ודאי יוכיחו לי זאת. הרי לשם מה קיים הפורום – אם לא בשביל לפזר ספקות ולברר אמיתות? (ג) צריך ללמוד לקחת אחריות על חיינו. גם אם מישהו כתב בפורום משהו שהפחיד אותנו, אין אנו יכולים לתלות בו את האשמה לפעולות שאנו עשינו בחיי היומיום שלנו במו ידינו. אחרת אין לדבר סוף... ובכל זאת, צר לי מאוד אם מישהו הושפע לרעה באופן כלשהו מהתגובות שכתבתי בפורום.

לצביאל לדעתי לכותב (ובמיוחד אם הוא דמות מוכרת, בכלל או בפורום), יש אחריות מסויימת למה שהוא כותב ובמיוחד לא רק לתוכן אלא לאופן והצורה שהוא כותב בה את הדברים. לדעתי בחיים ובבריאות הנפש יש יותר מאמת אחת ויש הרבה מאוד הבטים לדברים. כך שגם אני משתדל להשאיר מידה של ספק היכן שאפשר. אבל לא צריך לשכוח את העיקר, העיקר - החלפת הדעות והשיתוף. לכן טוב שאתה משתתף ואין לי ספק שאתה תורם, אבל תחשוב גם על הקוראים, וכיצד יקבלו את דבריך, הרי אין כוונה לפגוע ואיננו רוצים שאף אחד יפגע! הידש

לדר' הידש, אין ספק שצורה ותוכן הם שותפים כבולים עוד מימי אריסטו, שהעלה אותם למודעות האנושית. אבל אם אינך מביא דוגמה לחריגה מצדי, אזי אמירתך נותרת כמעין נזיפה התלויה בחלל הפורום ללא עוגן. אכן בתחום בריאות הנפש יש אמיתות רבות ומגוון היבטים, אבל יש גם חריקות צורמות וחריגות פליליות - הרבה מעבר לסביר. זה כבר לא עניין של הערכות או השערות - העובדות השערורייתיות הן מוצקות ואף פורצות לתודעה הציבורית. אני בהחלט חושב על מי שקורא אותי, אבל יותר מכך אני חושב על האומללים מקבוצת נפגעי הנפש שאינם משתתפים בפורום, ואולי לא ישתתפו אי פעם... גם אם כל דבריך אליי נכונים, הם מתאימים למצבים נורמטיביים. להרגשתי מצבם של נפגעי הנפש בישראל מאז ומתמיד מתאים יותר למצב חירום. ולכן גם אם דבריי נשמעים לעתים כזעקה עוכרת שלווה, יש להם, לדעתי, מקום והצדקה.