מלחמה אבודה - ההמשך...וגם לשרון

אתמול הרגשתי .... אתמול הרגשתי... איך סכין ננעצת בליבי ... חותכת את בשרי... באלגנטיות כזו... כאילו מכל מקום צועקת ..אתה..אתה.. בחוץ היה סוער ,רעש ילדים.. בפנים התחלתי כבר לשמוע את הדממה . לא יכולתי להכיל את עצמי.. אז חיפשתי משהו קהה שיכהה את חושיי ניסיתי , פעם ראשונה בחיי להכאיב לבשרי אבל לא , זו לא אני . אז ברחתי לסמים שמרגיעים ומכהים את החושים . ונרגעתי ...כן עוד בריחה קטנה .. ממה? שרון שואלת ? ממנו ...מעצמי ..מאהבה .מהמוות האישי שלי שם אני מתעצמת ואז שוב מתאכזבת ונסגרת , מכישלון חיי. מהמפלצת הזו שבי, שגורמת לי להיות מתה ולפעמים גורמת לי להיות כ"כ חיה .לוקחת אותי לשני כיוונים מקוטבים. וזה הכל רק בגלל האהבה. רק טוב מיטל

מיטל היקרה נגעת בי בדבריך. "מהמוות האישי שלי שם אני מתעצמת ואז שוב מתאכזבת ונסגרת מהמפלצת הזו שבי, שגורמת לי להיות מתה ולפעמים גורמת לי להיות כל כך חיה לוקחת אותי לשני כיוונים מקוטבים" את מתארת בצורה כל כך חדה ונוקבת את מה שאת מרגישה. ובדבריך מזכירה לי חוויות שגם אני חוויתי בתקופת הדיכאון האחרונה שלי. תחושה של מוות פנימי, אבל המוות אינו רק מוות, כי שם את מתעצמת, ואז שוב נופלת לאכזבה ולסגירות. והמפלצת- כן, המפלצת הפנימית, בעלת שני הקטבים- המוות והחיים... מאד מוכרת לי החוויה של לעבור ממצב אנרגטי של כוח חיים רב ועצום שוב למוות וחוזר חלילה. את כותבת מקסים. אני לא יודעת אם זה עוזר לך במשהו- אני מרגישה היום יותר מאוזנת עם המפלצות הפנימיות שלי, למרות שהן לא נעלמות לגמרי. אבל למדתי לחיות איתן יותר בשלום ולזהות גם דמויות חיוביות אחרות בתוך נפשי. מאחלת לך שתמצאי את האהבה שתיתן לך מרגוע ושלווה ותקל על הסבל בתוכו את מצוייה. תמי.

למיטל, אני גאה בך שהחלטת שפגיעה עצמית היא לא את. אני מאוד מבינה את התחושה הזו של כאב הנפשי שבלתי ניתן לשאת אותו ואז לפגוע זה כאילו להמחיש ולעמעם את הכאב הזה בו זמנית... את חזקה שהצלחת לעצור את עצמך! במצבים כאלו הרבה פעמים מנסים למצוא משהו שישקיט, יכהה את הפצע, כי זה מרגיש בלתי נסבל. יש לי חברה שגם כמוך הייתה פונה לסמים כדי לעמעם. זה השפיע עליה גם בצורה לא טובה, היא הפכה להיות מאוד פאסיבית וחסרת מוטיבצייה לעשות דברים עם החיים שלה, זו חלק מההשפעה של הסמים (ולא רק של הדיכאון או הכאב). רק כשהיא החליטה לעזוב את הסמים היא הצליחה להרים את עצמה. אני מכירה את זה מעצמי, היו תקופות שגם לי מאוד כאב וחשבתי שאני הורסת הכל, ואת מתארת דברים שאני יכולה להתחבר אליהם. אני הייתי פונה אל אוכל כדי לעמעם את התחושות, וזה הייה מן מעגל כזה שמאוד קשה לצאת ממנו, מעגל של כאב והתמכרות. אני חושבת מה לכתוב לך כדי לעזור לך, מצד אחד אני רוצה להדגיש שאני מאוד מבינה איך את מרגישה, אבל יחד עם זה אני גם דואגת שאת אולי מכניסה את עצמך למעגל לא טוב של התמכרות. אני לא חושבת שאת תבוסתנית ובורחת, אני חושבת שיש תחושות שבאמת בלתי נסבל לשאת אותן, אבל שהפתרון של סמים הוא בעייתי (כמו שהפתרון של בולמייה הוא בעייתי). אני לא יודעת אם את מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, אבל נראה לי שהן יכולות לעזור, לי הן עזרו והחיים שלי חזרו למסלול שפוי. הן יכולות להרגיע כמו הסמים (ובחלקן עושות פעולה מאוד דומה לסמים) רק שהן בפיקוח והסיכוי להתמכרות קטן וההשפעה יותר ממוקדת. אני מספרת לך מה עזר לי, אבל במה שלא תבחרי לעשות אני אשמח להמשיך לשמוע ממך. ממה שסיפרת עד עכשיו אני בטוחה שאת לא מפלצת, שאת לא הורסת כ"כ הרבה כמו שאת מרגישה, רק שהפחד שהרסת הוא גדול. שאת לא סומכת על אחרים שיכולים לאהוב אותך כמו שאת ולכן גם מרגישה שכל דבר קטן שתעשי יכול להרוס משהו (האם אני צודקת וזה מה שאת מרגישה?). אני חושבת שאולי היית סגורה בפני אנשים כ"כ הרבה, שהם לא יכלו ממש להכיר אותך, ולכן החוויות של "קשר טוב" לא נרשמו בפנים, והיום את עושה צעד מאוד אמיץ להיפתח. ולפעמים זה לא מצליח. אבל זה לא כי את מפלצת שהורסת, את לומדת ולפעמים זה לא הולך כמו שרוצים... הייתי במקום דומה, לפני הרבה שנים, והרגשתי כמוך, וגם היו תקופות של אלכוהול ובולמייה ופעם גם אני הכאבתי לעצמי (וזה גם לא הייה אני אז לא הלכתי עם זה). ויצאתי משם לגמרי! זה אפשרי, המלחמה שלך לא אבודה בכלל. פה את כותבת ומגיעה אליי ללב (וגם אל הלב של תמי ובטח של עוד אנשים שלא כתבו...), וזה בזכותך, בזכות מי שאת. ואת נשמעת לי כמו מישהי שנלחמת עכשיו על החיים שלה, וצריך המון אומץ בשביל לעשות את זה! וזה יכול להיות כואב לפעמים במהלך הדרך. אבל זה לא לשווא. אשמח להמשיך לשמוע ממך, מקווה שתרגישי טוב יותר אני.

תמי היקרה !! תמיד מחמם לקרוא את מילותיך תודה רק טוב , מיטל