מחסום בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי לכולם אחרי שנה בטיפול פתאום אין לי מה להגיד. אני מתאמצת לדבר, מנסה להמשיך אבל השתיקה משתלטת. אני אפילו סתם מעבירה את הזמן בדיבור על שטויות ועל מה שקרה לי במהלך השבוע, אבל כבר כמה פגישות שאני לא מצליחה לדבר על דברים אחרים. זה לא שהכל השתנה ואין לי כבר בעיות, פשוט אין לי מה להגיד... מה עושים? נועה
לנועה, אלמלא המשפט האחרון שכתבת, הייתי שואלת אותך אולי הגעת דווקא למקום שבו אין יותר צורך בטיפול? אבל מכיוון שכן כתבת אותו, אז נדמה לי שבשתיקה שלך יש איזושהי אמירה בכל זאת. מסר מסויים שאת מנסה להעביר באמצעות השתיקה? אולי אפילו משהו שאת לא מודעת לו? שתיקה היא סוג מאוד מסויים של תקשורת. אני למשל שותקת כשאני כועסת, או פגועה, או חושבת שאין מי שבאמת מקשיב לי. הרבה פעמים דווקא לפני שיחה חשובה, או לפני שלב חשוב בטיפול, יש מעין הגנה שקשה לוותר עליה , ואז ישנה "תקיעות". לדעתי חשוב להבין ביחד מה מקור השתיקה? למה דווקא עכשיו? ומה את מנסה להגיד בשקט הזה. דנה
לנועה אני מצטרף לדנה וחושב שמדובר בשלב מאוד חשוב בטיפול, יש מחסום כלשהו שצריך לעבור אותו. אז אזרי אומץ! כל טוב דר' גיורא הידש
