תופעה של ירידה שכלית קיצונית בדכאון - האם זה הפיך
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
כתוצאה מחרדות ודכאון קשים חלה אצלי ירידה קיצונית לא רק בכוח לעשות משהו, אלא גם בכוח להחליט ומה שהכי מפחיד - גם לחשוב בכלל! אחרי מאמץ שכלי הכי קטן (להתחיל ללמוד או אף לקרא ספר מעניין!) אני פשוט עוזבת, מתעייפת או נרדמת. אני עייפה ותשושה מסתם לחשוב וברצוני רק לשכב להרדם ולהתנתק מכל מאמץ לחשוב. פעם הייתי מסוגלת להתרכז שעות, היו לי כישורים קוגניטיביים וזכרון מצוינים, יצירתיות, החלטיות וכו...ועכשיו אני מרגישה טיפשה, כהות שכלית, לא מסוגלת לזכור, להתרכז או לחשוב בעיקביות. מצד אחד, הראש "ריק" לגמרי, אך מצד שני, ההרגשה שהוא מלא עד אפס מקום ולכן כבר לא מסוגל לקלוט שום דבר נוסף, או להתרכז ולזכור שום מידע נוסף.... אני מרגישה שכל אנרגית החיים שלי הולכת להתמודדות עם העצב כמעט הפיזי הזה שנמצא בי ללא כל סיבה אובייקטיבית. יש כובד על הלב, על הגוף כולו. כעילו אני בעבל, כעילו איבדתי משהו (או מישהו) הכי חשוב, כעילו שאני חוויתי טראומה או קטסטרופה נוראית שעדין לא יכולה לעכל ולהתגבר... אבל לא עברתי ולא חוויתי את כל זה, הכל מצוין בחיי! אני לא מבינה את העדר הכוחות הזה לעשות משהו או אפילו פשוט לחשוב, למה אני כל הזמן רוצה לשכב, לישון ובוכה בפנים?? האם כל זה הפיך? האם אחרי דכאון עמוק וממושך השכל נפגע? אם הכל יחזר - אז אחרי כמה זמן של טיפול? אני מטופלת בויפאקס מינון בינוני (37 כמעט חודש , 3 פעמים ביום) אך עוד אין שינוי...גם מבחינת הדכאון, גם מבחינת החרדה ואגורפוביה. אני בת 31, נשואה + 1... תודה!
שלום לך, ראשית, תודה לך עבור תגובתך למה שכתבתי. שנית, אני עצמי הייתי יותר מפעם אחת במצב של דיכאון מג'ורי (דיכאון כבד מאוד) והתופעות שאת מתארת אינן זרות לי. אני מוכן לקחת על עצמי להתחייב בפנייך שכל הכישורים חוזרים לקדמותם (איך שהיו) אחרי שהדיכאון חולף. רק שכאשר את נמצאת בתוך המצב הדיכאוני, אז כחלק מהדיכאון את מן הסתם פאסימית וחסרת אמונה ותקווה. לכן המצב הלא נעים הזה נראה לך בלתי הפיך, אבל זה ממש לא נכון. לפני הרבה שנים היכרתי אדם שהיה מאושפז איתי במחלקה סגורה שהיה בעל תואר דוקטור במתימטיקה. כאשר היינו מאושפזים הוא היה בדיכאון עמוק ולא היה מסוגל לחשב אפילו כמה זה שלוש כפול חמש. האיש הזה חזר להיות בעל כישורי דוקטור בתחומו אחרי שדיכאו לו את הדיכאון. אבל צריך - ס ב ל נ ו ת - שבאה לעברית שלנו מההשורש ס.ב.ל. זה לא קל, אני יודע, ובכל זאת התעודדי כי אחרי דיכאון שכזה רק עתיד טוב יותר מחכה לך מאחורי הפינה. בברכה, צביאל
בדיכאון יש ירידה קוגנטיבית אבל זה הפיך. ברגע שתצאי מהדיכאון היכולת הקוגנטיבית תחזור. זה להבדיל מסכיזופרניה- קיימת גם הדרדרות קוגנטיבית אך אצלם זה בלתי הפיך. לכן, אם האבחנה נכונה אז תוכלי לחזור לתפקוד קוגנטיבי רגיל אחרי שיהיה שיפור במצב. תוך 6 שבועות במינון טיפולי מתאים ניתן לקבוע אם תרופה עוזרת לדיכאון.
תודה צביאל ודור. למרות הדכאון אני אופטימית מטבעי ומאמינה שזה בכל זאת רק זמני (למרות שה"זמני" הזה יכול לקחת שנים). נעשתי קצת יותר מודאגת, כאשר פסיכולוגית ברדיו (ורדה ב 103fm) ספרה משהו שלא שמעתי - על כך שבמקרים של דכאון ממושך אכן נמחקים כישורים קוגניטיביים ולכן צריך לא למשוך את הזמן ולטפל כמה שיותר מהר בדכאונות ובחרדות. לכן רציתי לשאול עוד על זה... לגבי ההשפעה החיובית, דור, הבנתי שעוד יש לי סיכוי שמשהו יזוז, יש עוד שבועיים עד 6 שבועות. שאלה לי עלך: אם אחרי חודש וחצי של המינון הזה לא יבוא שום שינוי - האם זה אומר שהמינון לא מספיק או שזה אומר שצריך להחליף תרופה, כי לפחות שינוי מינימלי היה צריך להיות במידה והתרופה מתאימה? או שאולי כדאי למצוא מספיק עומץ ולהחליף רופא שרושם אותה תרופה סיבוב שני, כאשר בסיבוב הראשון היא לא עזרה מספיק גם במינון מאוד גבוה?.... לא יודעת מה לעשות, החודשים עוברים והכי חמור שבעוד כ 3 חודשים יש לי מבחן הסמכה בכתב ובעל פה נורא קשה שאם אעשה אותו במצב כמו עכשיו - בטוח אכשל (ציון עובר הוא 75). מלחיץ אותי שאין לי זמן "לשחק" ולהמשיך לנסות עוד ועוד דברים חדשים, אני חייבת להתאזן ולהתיצב כמה שיותר מהר כדי להתכונן טוב....
לדור שלום, ראשית, אני מתפעל מהידע העצום שלך ומהבקיאות הרבה שאתה מפגין בכל הנושאים הנדונים כאן. כל הכבוד! שנית, אני מוצא במה שכתבת איזשהו רמז לטענה שרווחת בקרב רבים וטובים (תקן אותי אם אני טועה) שפגיעתה של מחלת הסכיזופרניה תמיד נוראה ואיומה יותר מפגיעתה של המניה-דפרסיה. ולמעשה, למה הדבר דומה? להשוואה בין דגי הים התיכון לבין הדגים שבאוקיינוס השקט. כי למרות שבאופן כללי אפשר לומר שבאוקיינוס הדגה גדולה יותר... בכל זאת ברור שבים התיכון ישנם דגים מסויימים הגדולים הרבה יותר מדגים רבים שבאוקיינוס השקט (שאינו כל כך שקט). למיטב הבנתי, גם בענייני חולי הנפש כך הוא המצב: סכיזופרניה היא מחלה קשה מאוד (שדרך אגב, לא רבים יודעים שליש מן המאובחנים בה מחלימים לחלוטין!) אבל בכל זאת יש חולים במניה-דפרסיה שפגיעת מחלתם קשה ומזיקה פי אלף מונים מאשר בקרב חולי סכיזופרניה מסוייימים. לכן, צריך להיזהר מהכללות גורפות. יום נפלא לכולנו, צביאל
