המפלצת מתפרצת - תגובה לתמימי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב גם אצלי התפרצה המפלצת כמה פעמים בחיים. הפסדתי מקומות עבודה שכר גבוהה ותנאי מחיה סבירים. אולם שמתי לב לכך שלעיתים לאחר התפרצות המפלצת יש שקט מסתורי. אני הרגשתי שיש כח עליון ששולט בנו .הוא מוציא את המפלצת מהכלוב והוא דואג גם לכלוא אותה בחזרה.אבקש את רשותך להציע מס' הצעות לעזרה : א. לקבל באהבה גם את ייסורי הנפש והגוף ,זה מחליש אותם. ב. להאמין בקיומו של כח עליון הנוכח בעולם ובנו במשך כל ימי חיינו.( אין קשר לחזרה בתשובה .) כל איש וכל אשה באמונתם יחיו. ג. ברכו את הכח העליון והודו לו על הטוב שיש לכם גם אם זה מעט. ד. סגולה טובה ונפלאה היא לברך על המזון תפילה אישית קצרה לא חייבת להיות מהטקסטים של הדתות השונות ,חברו תפילות אישיות וכוונו אותם ליעדים שלכם. בברכת רפואה שלמה לכל העולם כולו שבתאי פנסו צ'פסי
שבתאי מקבלת באהבה ובתובנה את המרשם. אני אכן מנסה ללכת לפיו, אבל זה לא קל... נינה
לשבתאי איזה יופי של אמונה עולה מבין דבריך, וכמה אופטימיות. באמת כשאנחנו סובלים, קשה לנו הרבה פעמים לראות מעבר לנו, לראות את החיובי שבעולם, להתחבר לאלוהים ולכוחות החיוביים שבנפשינו שלנו. אני כמוך מאמינה בהחלט בקיומו של כוח עליון מחוצה לנו שפועל גם בתוכינו. אני מנסחת את זה ככה- אני מאמינה באלוהים שבאדם. כל דת אומרת את זה- שנבראנו בצלם אלוהים, ואז בעצם זה כאילו כולנו חתיכות של אלוהים. אני חוויתי את הקשר העמוק שלי לכוח האלוהי הרבה בחיים. גם כשהתפרצו המפלצות, בעיקר בזמן המאניה והפסיכוזה. היתה איזו תחושה עמוקה של חיבור- לטבע, לעולם, כאילו הכל קשור ומחובר באיזו הרמוניה מושלמת. הדתיים קוראים לזה השגחה אישית, הפסיכיאטרים קוראים לזה לפעמים מחשבות יחס... כמה שהאמונה החזיקה גם אותי בכל המשברים הקשים שעברתי. וכמה אני שמחה שזה ככה גם אצלך כי כשאנחנו יודעים שיש משהו מעל לסבל האישי שלנו, אנחנו פחות מרחמים על עצמינו, מתחברים לטוב, לשפע במקום לכוס הריקה שהיא הסבל. וכל משבר בעיני הוא הזדמנות לגדילה ולצמיחה. תודה על דבריך ועל דרכך מעוררת ההשראה, תמי.
