המפלצת מתפרצת

המפלצת מתפרצת יוצאת מפרופורציה כשלא מקשיבים לה. פרופורציה זה מן מקום צר כזה של מוסכמות, חוקים, נימוס ונורמות. אבל את המפלצת מתפרצת זה לא מעניין כי כשלא מקשיבים לה היא יוצאת ממנה, מהפרופורציה ובמלוא העוצמה. אז היא משתוללת, וצועקת וזועמת ועיניה אדומות ואגרופיה קמוצים ופיה זורק כל מיני מילים שדוקרות כמו קוצים. כי כשהמפלצת מתפרצת לא מעניין אותה מי מסביבה כמו שריפה שדולקת, כמו השד שיוצא מהבקבוק וממלא בגופו את כל החדר. אז כולם בורחים ממנה או מתעלמים ומעטים עומדים מולה, ונלחמים. כשהמפלצת מתפרצת היא פוגעת באנשים שסביבה. אבל יותר מזה כשהמפלצת מתפרצת היא פוגעת בעצמה. וכשהסערה חולפת ושוב לא ברור לה מה העניין היא אוספת את עצמה בחזרה לתוך הפרופורציות וכואב לה נורא כל ההתפרצות הזאת כי היא נשארת לבד צרודה, שרופה, בודדה. המפלצת מתפרצת היא אחת המפלצות המרכזיות בנפשי. היא קיימת בי כבר מגיל שנתיים- הגיל הזה שכשמשהו לא מוצא חן נשכבים על הריצפה ומכים עליה באגרופים. משום מה היא לא נעלמה אצלי במשך השנים המפלצת מתפרצת ויותר מהכל, ויותר מתמיד כשהמפלצת מתפרצת היא צריכה חיבוק והרבה אהבה ממי שבסביבה. תמי.

תמי יקרה את כותבת על המפלצת הפרטית שלך, מחלת הנפש שלך (אני משערת) אבל הגדולה של מילים היא שהן מצליחות לגעת בכל אחד במקומות הפרטיים שלו בתוך הנפש. קראתי את המילים הרגישות שלך ומיד עלתה במוחי המפלצת האישית שלי. כנראה שאף אחד מאיתנו אינו נטול מפלצות, ומפלצת אחת (לפחות!) מלווה כל אחד מאיתנו במסע החיים שלו/שלה. כתבת שרוב האנשים נמלטים בבהלה מהמפלצת שלך, חלקם מתעלמים ורק מעטים מעזים להתייצב מולה באומץ, להילחם אם צריך. אני שמחה עבורך שיש לך אנשים כאלה, אמיצי לב ונפש, שמתגברים על הדחף הבסיסי ביותר - לברוח, ונשארים עומדים מולך ומול המפלצת. בסיום הדברים הבעת את הרצון הכי הכי בסיסי של כולנו, אני חושבת, הצורך הכמעט-קיומי הזה בחיבוק ובאהבה, דווקא כשאנחנו הכי לא "ראויים" לה, לפחות כלפי חוץ. כל-כך מבינה ומזדהה, ומאוד מאוד מקווה שאת מוצאת לך את האנשים האלה שיעניקו לך דווקא באותו הרגע את החיבוק שאת כה זקוקה ומייחלת לו. וכמו תמיד, נהניתי לקרוא אותך... (יש בכלל צורך להגיד ?) אבישג

תמי כשקראתי את השיר הרגשתי שאת מדברת עלי, כאילו שהכרת את המפלצת שבתוכי...כמה מדויק ונכון התיאור... הסערה... הכאב... כנראה שבכולנו שוכנת לה מן מפלצת כזאת... חיבוק גדול, נינה

אבישג היקרה דווקא המפלצת מתפרצת היא לא מחלת הנפש שלי. היא קיימת בין ובתןך המשברים, כמו שכתבתי בשיר מגיל שנתיים... זה משהו בטמפרמנט המוחצן שלי, שמתפרץ כשקשה לי להכיל חוויות של אטימות וחוסר הקשבה. יש לי עוד מפלצות... התחלתי לכתוב על המפלצות כשעבדתי עם מטופלת על החרדות שלה, והצעתי לה שכחלק מההתמודדות איתן אולי נכתוב עליהן, נחצין אותן כך שנוכל להילחם בהן ביתר יעילות. מהניסיון שלי, כשאנחנו מיודדים עם המפלצות הפנימיות, קל לנו יותר להסתדר איתן ולקבל את עצמינו יחד איתן. יש לי עוד מפלצות- אחת מהן היא המפלץ דיכאון, שמתייחס יותר למחלה. על המפלצת מאניה עוד לא כתבתי שיר, זה יבוא. בכל מקרה כשיהיה לי קצת זמן אעלה גם את האחרות כאן לפורום. תודה כמו תמיד- על דבריך החמים. תמי.

תמי, בהתחלה קראתי את השיר שלך וקצת נבהלתי מהמילה "מפלצת" אולי זה הזכיר לי מקומות רעים מאוד שהייתי בהם מזמן שהכל יצא משליטה, ופגעתי בעצמי עם ובלי להתכוון. והיום אני כל כך מנסה לא להיות שם יותר, ואני לא ממש שם אבל כמה דברים כן נשארו. ומשהו קורה בכל זאת בזמן האחרון. כשחשבתי שוב על השיר שלך ועל "המפלצת" שכשלא שומעים אותה היא מתפרצת פוגעת באחרים ולבסוף בעצמה - אז חשבתי על מה שקורה לי עכשיו. גם פה. לא במקרה קשה לי להיפרד מהניק "משתפרת", זה כאילו אני לא מספיק טובה, תמיד צריכה להגיד משהו חכם כדי שיחזקו אותי, והמפלצת בתוכי היא זו שמרגישה קטנה וצריכה שיגידו לה שהיא טובה ומוצלחת, ואם מישהו אומר לה את זה אז לפעמים היא מתחילה לצאת מפרופורצייה ומשתוללת. משתוללת במובן של לנסות להשיג עוד ועוד חיזוקים, כי היא מרגישה כל כך קטנה... ואני כל הזמן במאבק איתה לא לתת לה להשתלט, להשתולל, לא לתת לה לפגוע באחרים, לתפוס מקום על חשבונם, לא לפגוע בעצמה ובי בכך שאחרים יסלדו ויכעסו עליי בגלל ההתנהגות של המפלצת. ואז מתחילות מחשבות פרנואידיות קצת... ואז באה חרדה... ואני מצליחה איכשהו לשרוד את החיים עם המפלצת. אבל גם עצובה שאני צריכה להתמודד עם כל זה. הרי בסך הכל אני כל כך צריכה את המילה הטובה, אבל כל כך מפחדת לצאת מפרופורציות בגללה, וזה מסבך אותי... תודה שפתחת את הלב עם המפלצת שלך וביטאת כ"כ יפה משהו שרבים יכולים להתחבר אליו. שיהייה שבוע טוב, אני.

תמי המפלצות שלי ישמחו מאוד לעשות הכרות עם המפלצות שלך שלי אינן יודעות לבטא את עצמן כמו שלך, אבל הן זקוקות לחברה, ולידיעה שהן לא בודדות בעולם. המפלצות שלי טובות בבסיסן אבל הן לא יודעות איך להתנהג, לא רק שלא חינכו אותם בזמן, היו מי שגידלו טיפחו והזינו את רישעותם... כשהמפלצות קמות מרבצן הן משתוללות ופוגעות בכול מה שנקרה בדרכן, צריך הרבה אנרגיה כדי לרסנם ולהרגיע אותן. וכשהן נרגעות מעט הן מבינות את טיפשותם ומצטערות על ההרס והנזק שניגרם... אבל אז כבר מאוחר... תמי, כשכתבת את השיר הזכרת לי סיטואציה: בעברי השתתפתי בקבוצה שקיבלה סופרוויז'ן מפסיכולוג קליני, בנושא הדרכה. כול שבוע מישהו אחר הציג בעייה,התלבטות, מעבודתו המעשית בשטח. החברים בקבוצה הביעו דעה, הציעו הצעות וכו. בסוף המנחה היה אומר את דעתו. אני זוכרת מה עבר עלי כשאני פרשתי את היריעה שלי ( הייתי מאוד מעורבת ריגשית...): כול משתתף תפס חתיכה אחרת מהבד, מעך... קרע... סילף...הרגשתי שכול אחד מביא את העולם שלו, לפעמים זה עבר על יד מה שאני התכוונתי, ולפעמים גם זה לא... המפלצות שלי השתוללו...לא יכולתי להביע את כעסי ובמקרים רבים הייתי צינית, יריתי לכול עבר... במקרה הטוב שתקתי... ניסיתי לקחת את מה שחשוב לי ולהתעלם מהשאר...ללא הצלחה... לדעתי כך גם בפורום: כשמדובר בנושא שבוער בעצמותייך, אני בטוחה שחלק מהמשתתפים (ואני בטח ביניהם... ) עוררו את המפלצת...(איך קוראים לה?) אבל את תמי יותר חכמה ויותר עדינה ממני ובטאת זאת בשיר... בהערכה נינה

משתפרת שלוש פעמים כתבתי לך ומחקתי, חשבתי שבעצם אין לי משהו חכם להגיד לך... אבל החלטתי שמותר גם סתם לכתוב... שמחתי שהחלפת את השם לשרון, וגם אם התחרטת זה בסדר, טוב לראות אותך בפורום ולא חשוב באיזה שם...ובעצם מה שחשוב זה לדעת שאנחנו בתהליך של השתפרות... כול החיים... נינה

גם אצלי המפלצת התפרצה לא פעם. בצעירותי היא עשתה זאת באופן מתוחכם. הייתי משתחרר מהמחלקה הסגורה, ממשיך להכחיש את קיומה של המפלצת, מפסיק לבוא לשיחות וכמובן מפסיק ליטול את כל התרופות. ואז מה היה קורה? האם המפלצת הייתה תוקפת? לא ולא. בדיוק להפך! לכאורה, היא אפילו הייתה מרפה ממני את שאריות אחיזתה, והשלווה והשקט והכוחות והיכולות והכישורים והביצועים והתקוות היו שבים אלי תוך ימים ספורים, ממש מעשה פלאים... הייתי מרגיש נפלא (ולא פלא הוא, שהרי העומס הביו-כימי המעיק מאוד של תרופות הדור הישן, היה יורד ממני ונוסך בי עוצמה מדומה). אבל אחרי כך וכך שבועות אולי חודשים ואולי אפילו שנים "הקסדה" התרופתית שנמנעתי "מלחבוש" בשל אי הנוחיות (בלשון המעטה) הייתה חסרה לי בעיקולים החדים שבהדרך המהירה של החיים... ואז המפלצת הייתה מתנפלת... תודה לתמימי שהחרידה את המפלצת ממקום רבצה, בלי שבאמת נצטרך לחוות אותה...

לתמי ולמשתפרת שלום, לפי דעתי המפלצת לא התחילה בגיל שנתים, שכן תינוקות שנעלבים ובוכים ומשתטחים על הרצפה כי לא קיבלו את מה שרצו יש הרבה, אבל זה לא אומר שכאשר יגדלו יגידו שיש להם מפלצות בגוף. דבר נוסף, מי שזקוק למילה טובה תמיד יכול להתנדב בכל עמותה שהיא ובכך תורמים גם למי שצריך את העזרה וגם לעצמנו. כמובן שאם נעסוק בכך המון זמן כך לא ישאר לנו זמן לחשוב על הדברים הרעים. בהצלחה, שירלי