תודה ד"ר, ובהמשך לתשובך על ציפרלקס וזייבן...

כתבת שאולי הגיע הזמן להפסיק עם הציפרלקס.... הייתי מאד רוצה להפסיק. אך מנסיוני הקודם כשהפסקתי עם סרוקסט חזרה רגישות יתר ודכאונות. למרות שאני חושבת שהדכאונות הם תגובתיים, ופסיכותרפיה מאד עוזרת לי, אני חוששת שוב לסבול ממצבי רוח קשים והתקפי חרדה. הפסיכאטר שלי אומר שכנראה אצטרך לקחת כל חיי כדורים, בהתחלה מחשבה זו דיכאה אותי ולימים כאילו השלמתי איתה. אשמח אם תתייחס. מירי.

למירי נראה שהפסיכיאטר שלך דוגל באסכולה הבריטית שאומרת שאם ישנם שני התקפים או יותר של דיכאון אז הסבירות להתקף חוזר מאוד גדולה ומומלץ ליטול תרופות כל החיים. אכן יש גישה כזו והיא די מקובלת. בנוסף, כאשר מחליטים על משך הטיפול צריך להכיר את כל האדם, גם תורשה (האם יש נטיה לדיכאון במשפחה), גם את המצב המשפחתי, לחצים משפחתיים, לחצים תעסוקתיים וכלכליים וכך הלאה, רק הראיה הכללית תביא אותנו להחלטה נכונה על משך הטיפול. בנוסף, אעלה השערה נוספת. לעתים עם הפסקת הסרוקסט במיוחד (אבל כל התרופות מקבוצה זו), כאשר ההפסקה חדה מדי ומהירה מדי ישנן תופעות של סיום טיפול והתופעות דומות לתופעות שבגללן הטיפול ניתן. התופעות הללו חולפות עם הזמן ואפשר למנוע אותן עם הפסקה איטית של התרופה. מה שאני רוצה לאמר הוא, האם בזמן הפסקת הסרוקסט סבלת מתופעות של הפסקת התרופה או מהתקף חוזר של דיכאון? אני חושב שלנקודה זו יש משמעות רבה עבורך. שבת שלום דר' גיורא הידש