מלבד אלוהים והצוות...

מי יודע מה קורה במחלקות הסגורות ב-02:00 למשל? ואיך אפשר יהיה לדעת כאשר הצוות הוא בדרך כלל קליקה שלא זולג ממנה דבר (וכשיוצא משהו, אז מריחים זאת למרחקים). והמטופלים, פיזית לא יכולים להגיש תלונה... והפיקוח הוא של החתול ששומר על השמנת... והוא גם הנחתום המעיד על עיסתו. ואחר כך עוד מנסים לספר לנו שישראל זו מדינה דמוקרטית ומפותחת שמתקיימת בה פסיכיאטרייה נאורה ומתקדמת ושאנו לא שייכים לעולם השלישי...

צביאל היקר למרות זאת, גם למטופלים יש את הקול שלהם, ואם קורים דברים לא תקינים, אני מאמינה שאפשר וחייבים להוציא את זה החוצה מהמחלקה הסגורה- לעולם. כי לא יתכן שיש פגיעה בחולים - פגיעה מכל סוג שהוא. מה קרה? למה אי אפשר להוציא את זה החוצה? חשבת לערב את התקשורת? כבר היו דברים מעולם. וגם אם ישראל היא לא מדינה נאורה מספיק בתחום הפסיכיאטריה, אולי הגיע הזמן שנעשה משהו ונשנה? אני משוכנעת שיש בארץ מספיק אנשי מקצוע ישרים ואתיים שיקשיבו לתלונה ולא ישאירו את החולים פגועים ללא יכולת להוציא את כאבם מחוץ למחלקה הסגורה. המחלקה הסגורה אמורה לתת שירות לחולים ולא לצוות או לאלוהים. ואם החולים מרגישים פגועים- מוטב להוציא את הדברים החוצה, אפילו דרך הפורום הזה. תמי.

סלחי לי תמימי היקרה, איני מתכוון חלילה לפגוע בך, אבל אני באמת חושב שאת באמת קצת תמימה ו/או לא כל כך מכירה את המציאות בתחום זה. כי ברוב המקרים הבודדים בו הגיע מידע פלילי למשטרה או לתקשורת, הוא הגיע מהצוות (שהיה מסוכסך בינו לבין עצמו) ולא מהמאושפזים עצמם. האחרונים - כמובן אינם מסוגלים להתלונן בזמן אמת, ומפחדים פחד מוות להתלונן גם לאחר שחרורם מפני שהם יודעים היטב שהם יאולצו לחזור לאותו בית חולים ולאותה מחלקה ולאותו צוות. במו אוזניי שמעתי עשרות נפגעי נפש שדווחו כך. ואשר לאנשי המקצוע הישרים והאתיים. דעי לך שמחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי היא מקום קטן יחסית בו הצוות מגובש ומאוחד ואוי ואבוי למי שילשין ויוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה... לפיכך, קיים קשר של שתיקה!

בארה"ב סגרו לא מעט בתי חולים פסיכיאטרים. כתוצאה מכך החולים הסכיזופרנים, שהיו מאושפזים במשך שנים, נזרקו לרחוב ונהפכו להומלסים ואלכוהוליסטים. ברגע שחולה נפש הופך להיות הומלס אז האחריות עליו יורדת ממשרד הבריאות ועוברת למשרד הרווחה. ייתכן שבעתיד גם בארץ, בגלל אילוצים כלכליים, חלק מחולי הנפש יעברו לסטטיסטיקה של משרד הרווחה ואז בכלל יהיה לפסיכיאטרים פחות עבודה. לטווח הארוך זה יוצר בעיה חברתית הרבה יותר קשה.

לדור שלום, למה שחור/לבן? ללכת לקיצוניות? האם לדעתך האפשרות היחידה היא לסגור בתי חולים? מדוע לדעתך אי אפשר לשפר את המצב הנוכחי תוך שמירה על הקיים? מה דעתך, יש לך רעיון כיצד ניתן לעשות זאת?

לצביאל (רופא?) אני חושבת שבתוך הדברים שלך מובלעת הנחה בסיסית שיש מה להסתיר ושיש מציאות מקבילה שאף אחד לא מודע לה והיא משרתת אינטרסים של אנשים מסויימים. לי באופן אישי קשה מאוד עם הדברים שכתבת. לא בגלל שאני יודעת אחרת, ולא בגלל שאני לא יודעת אחרת. אלא בגלל הנימה הספקנית מצד אחד, אבל פסקנית מצד שני למרות סימני השאלה לכאורה. התשובה הפשוטה היא שאף אחד לא יודע. אבל למה להניח שהחתול שומר על השמנת? האם יש כאן בכלל נחיצות במטאפורה הזו? בתי החולים הפסיכיאטרים ובתוכם המחלקות הסגורות אמונים על בריאותם הפיזית והנפשית של החולים, הם שומרים על החולים ולא על השמנת. אולי זו נשמעת לך תפיסה נאיבית אבל אני יכולה להבטיח לך שנאיביות היא לא הצד החזק שלי. נדמה לי שאחד הפרמטרים שצריך לבדוק הוא ההקשר של הדברים שלך והסיבה שבגללה אתה כותב אותם. אני לא משוכנעת שבמחלקה סגורה לא מתבצעים בחסות החשכה מעשים שלא ראוי להם להתבצע, אבל אני כן משוכנעת שאין זה במקום בכלל לומר משפט כל כך פסקני שבישראל לא מתקיימת פסיכאטריה נאורה. הפסיכיאטרים, כמו כל הרופאים, מחוייבים לבריאות המטופלים שלהם, ולעקרון ה"ראשית אל תגרום נזק" , והאמירות שלך טומנות בחובן ביקורת קשה על ציבור שלם של רופאים ויותר ממרמזות על נזקים שנגרמים במודע לאוכלוסיה חלשה וחסרת אונים. נדמה לי שאחד העקרונות הבסיסיים של הטיפול ואחד מעמודי התווך שלו הוא האמון במטפל וביושרו המקצועי, בין אם מדובר בטיפול פסיכיאטרי או בכל טיפול אחר, כל עוד אמון זה אינו קיים, אין כל אפשרות לטיפול מוצלח, אבל יש מרחק גדול מאוד בין זהירות מתבקשת לבין שפיכת התינוק יחד עם המים. דנה

צביאל זרקת "פצצה" לאוויר... אולי תסביר למה אתה מתכוון? נינה

לדנה שלום, לדעתי, את בהחלט יכולה להעיד שאת אינך יודעת מה מתרחש במחלקות, אך מאין את קובעת בפשטות אך בפסקנות שאיש לא יודע מה קורה שם? אבל אם כבר קראת תגר, הרשי לי לפרט את לך את מקורות המידע שלי: * אני עצמי הייתי מאושפז פעמיים במחלקות סגורות * הוריי היו מאושפזים במחלקות סגורות * עד היום אני מבקר את חבריי במחלקות הנ"ל ומקבל הרבה מידע מהם ומבני משפחות * בעשר השנים האחרונות אני מנחה חמש קבוצות לעזרה עצמית (קבוצות פתוחות שכל חבריהן הם נפגעי נפש) במסגרת עמותת אנוש. בקבוצות עוברים בחודש בממוצע כמאה חברים והמידע שעולה מרבים מהם בנושא זה הוא קשה וכואב. מחד - אומרים שמדינת ישראל היא מקום קטן בו בלתי אפשרי לשמור סודות, קל וחומר מחלקה סגורה ששטחה הוא לכל היותר 500 מ"ר. מאידך - המקרים שהגיעו לתקשורת (כגון ההתעללות המצמררת של סמיון חיוט האיום באברבנאל) הראו שהפשעים התרחשו במשך תקופה ממושכת אבל איש במחלקות, כולל מנהל המחלקה, לא פצה והתלונן... זה כלל לא מפליא - יש לכידות צוות שכובלת במקומות שכאלה וזו יוצרת קשר חזק מאוד של שתיקה .... (ראי גם תגובתי לתמימי).

צביאל היקר אני לא הייתי במחלקות הסגורות בשתיים בלילה. לא כמטופלת ולא כמטפלת- אני נושאת זהות כפולה לצורך דיוננו זה- התוודעתי אליך בפורום אחר, אולי אתה זוכר. בכל מקרה, בעיני אם יש תלונות לאנשים, בהחלט צריך להוציא אותן לאור ולפעול לשינוי המצב, ואני התרשמתי שאתה בהחלט מקדיש את חייך לכך. אני כן מכירה אנשי צוות שעובדים במחלקות פסיכיאטריות. וכמו בכל מקום גם במחלקות פסיכיאטריות יש אנשים כאלה וכאלה. יש אנשי צוות מסורים שעובדים מכל הלב ומקדישים עצמם לחולים, ויש כאלה שסורחים. אני חושבת שתפקידינו להעלות את הרמה של הטיפול וההתייחסות לחולי הנפש בארץ. שתפקידינו הוא לא רק להתלונן אלא גם לפעול לשנות את המצב, הן כמטפלים והן כמטופלים. האחריות על רמת הפסיכיאטריה מוטלת בעיני לא רק על הרופאים והמטפלים אלא גם על החולים. כי אם אנשים כמוך וכמוני וכמו אחרים כאן בפורום ישאו את דברם ויפעלו, כל אחד בדרכו, אפשר יהיה לתקן את הדורש תיקון ולהעלות את הרמה של הפסיכיאטריה הציבורית בארץ. יישר כוח על פועלך בנושא. תמי.