מדבר שקר תרחק...

לאנשי המקצוע: כיצד ניתן להצדיק שקרים או חצאי אמיתות שנאמרים למטופלים השכם והערב על מנת להיטיב עימם? האם זה מוסרי? האם זה הכרחי? האם אין דרך אחרת להגיע לאותן מטרות?

יצחק היקר מסכימה איתך ששקר הוא דבר לא מוצדק. המטופלים הם אנשים שזכאים לתקשורת ישרה והוגנת. האם באמת השקרים מטיבים איתם או מגינים על המטפלים? לדעתי יש לאמר את האמת למטופלים. יש את חוק החולה שמחייב לתת לחולה את האינפורמציה הקשורה למחלתו. וכנ"ל בטיפול. הטיפול הוא של המטופל וסביבו, והמטפל אינו פטרון או חצי אלוהים שבסמכותו להחליט ששקר או חצי אמת יטיבו למטופל. זו דעתי וכך אני נוהגת עם מטופלי. וכשחשתי בחוסר כנות מצד המטפלת שלי- לא וויתרתי לה עד שהגענו ונגענו באמת, כואבת כמה שהיתה. תמי.

החוק שהזכרת, חוק זכויות החולה, הוא אכן החוק שמחייב את המטפל לתת מידע מפורט ומקיף לפני כל טיפול נפשי גם אם המטופל לא שואל ולא מבקש! האם את מכירה מטפל אחד בכל הארץ שנותן את המידע שהחוק מחייב בפירוש לתת? אשמח להיות מטופל אצלו. להלן, ניסיוני להעביר לך קישור של חוק זכויות החולה. נא עייני בעניין הזה בסעיף 13(ב). http://www.hilan.co.il/moked_yeda_lesachar/Lawsgroup.asp?no=75

יצחק שלום, אישית אני לא מצדיקה שקר בקשר טיפולי. אני חושבת שאמון וכנות הם ערכים בסיסיים ביחסים טיפוליים. ערך יחיד שאולי נמצא מעל ערכים אלו הוא ערך חיי האדם, וגם במקרה שערכים אלו מתנגשים הייתי מאוד מאוד מאוד מתלבטת מה לעשות, והייתי מנסה בכל מקרה לשמור גם על האמון והכנות וגם על חיי האדם בו זמנית. יחד עם זאת נראה לי שלפעמים צריך לדעת איך לאמר דברים, לדבר ברגישות מתוך מחשבה על ההשפעות של הדברים שתאמר. אולי לכך אתה מתכוון כשאתה מדבר על "חצאי אמיתות"... לא ברור לי בדיוק למה אתה מתכוון. למה התכוונת כשכתבת "שקרים או חצאי אמיתות שנאמרים למטופלים השכם והערב"? האם בדבריך אתה מתכוון למקרה ספיציפי שקרה לך? לקרוביך? אשמח להמשיך את הדיון אם אבין יותר למה כוונתך, אני.

למשתפרת, נעים לי להיחשף לגישה שלך לנושא. הייתי רוצה שבאמת העולם הטיפולי יתנהג על פיה. אבל המציאות אינה עולה בקנה אחד עם התאור האופטימי שלך. ויש הרבה מאוד דוגמאות מהרבה מאוד תחומים. אבל אני אצמד לדוגמה אחת שחוזרת על עצמה בכל טיפול וטיפול בתחום ברה"נ בישראל. הבאתי אותה לפני דקות אחדות בתגובה לקודמתך "תמימי". ובכל זאת תקצירה: טענתי היא, שכל המטפלים בישראל עוברים על חוק (הרבה פעמים בשנה). כי הם מסתירים את האמת מהמטופלים על אודות הטיפולים הפסיכולוגיים כפי שחוק זכויות החולה מ-1996 דורש ובכך אינם מאפשרים בחירה חופשית של טיפול זה או אחר. לנוחיותך אני מביא קטע מסעיף 13 בחוק זה: 13 (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. (ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות - (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני. (ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

זאת שאלה פילוסופית מורכבת. תפקידו העיקרי של הרופא זה כידוע לרפא ולהציל חיים. אם אדם דכאוני עומד לפני קפיצה מהגג- מותר לפסיכיאטר לשקר לו כדי להציל את חייו? כלומר, האם הערך של אמירת דברי אמת בכל מחיר ובכל תנאי קודם לערכים ערכים, כמו הצלת חיים? או ריפוי? עפ"י חוק זכויות החולה מגיע למטופל לדעת גם את הפרוגנוזה שלו. האם לדעתך פסיכיאטר צריך להגיד לחולה פסיכיאטרי שמחלתו כרונית וחשוכת מרפא? האם אמירה כזאת לא תזיק לחולה? כלומר עדיף להזיק למטופל ובלבד שלא לסטות מהאמת המוחלטת?

יצחק השאלה שלך מאוד כללית, כול סיפור לגופו של עניין . האם אתה יכול להיות יותר ספציפי? נינה

דור יקירי, תמהני! בסעיף 13 בחוק זכויות החולה יש חובה מפורשת ובלתי ניתנת לאינטרפטציה כלשהי לתת גם פרוגנוזה לפני פסיכותרפיה... האם אתה מציע בזה לכל ציבור המטפלים לרמוס את החוק בריש גלי וברגל גסה? למעשה, אתה לא צריך אפילו להציע להם זאת, הם ממילא עושים זאת בפועל! אבל אם תמשיך ותקרא את סעיף 13 ותגיע לסעיף קטן (ד) תמצא שיש פיתרון לבעייתיות שאתה מעלה באמצעות וועדות אתיקה. רק חבל שהוועדות הנ"ל מעלות אבק בגין אי שימוש בנושאים אלה...