ADHD

היי אני בחורה בסוף שנות העשרים לחיי. למדתי תחום טיפולי ומשם היכרותי עם נושא ADHD בין השאר. אני סובלת מחרדה קלה ומטופלת. כעת לאחר סיום לימודי אני מתלבטת לגבי הכיוון המקצועי שוב. מוצאת את עצמי מתקשה להתחיל דברים- לקרוא, סידורים או כל דבר. הייתי תלמידה טובה ובתיכון גם כן תלמידה טובה אם כי מעיפה פתקים בשיעורים ומוצאת את עצמי מגיל צעיר ניגשת למורה מדי פעם בסוף השיעור- "אני לא מבינה ". אני יכולה לראות סרט ולהרגיש מרוכזת אבל אם תבקש ממני אח"כ לסכם אותו אני אתקשה .גם לא אזכור פרטים בעלילה. אני מתקשה בשליפת פרטים ביום יום. את התואר עשיתי עם קשיים. קושי לשבת ללמוד. קמה אחרי 10 דקות לשעתיים הפסקה. אומרים לי שאני חכמה ומוכשרת מאד ואני גם מרגישה ככה . מצד שני, אני נופלת על דברים קטנים ועבודה חדשה מלחיצה אותי תמיד בגלל שאני חוששת לפשל והקושי ללמוד ולזכור דברים חדשים. שאלתי היא האם יש טעם לללכת לאבחון ADHD ? ידוע לי שיש צורך בתסמינים מגיל 7 כדי לאבחן זאת כ ADHD. כיצד הפסיכיאטרים / נוירולוגים מתמודדים עם מבוגרים ADHD ואבחון שלהם? או האם ייתכן שהדבר נובע מחרדה כל שהיא, למרות שוב, שאני זוכרת קשיים מסוימים עם כמות חומר לימוד מסיבית והתארגנות בעבודות ברמה מסוימת גם בתיכון ובחטיבה. אשמח לשמוע דעות ועצות להתמודדות.

שלום, אכן שאלה קשה, מצבים רגשיים כמו חרדה ודיכאון עשויים לפגוע בריכוז ובקשב ואין מדובר כאן על ADHD, הפרעת קשב צריכה להיות מילדות, כלומר היא קיימת כבר מלידה אבל בדרך כלל היא בולטת עם תחילת בית הספר. כך שאם לא היתה בעיה של הפרעת קשב ביסודי אז לפי ההגדרה אין מדובר בהפרעת קשב. אבל אבחון מלא תצטרכי לעשות אצל נאורולוג או פסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

חבל על כל יום . כדאי להתקשר ולהבדק. קופ"ח מממנות בד"כ חלק גדול מהעלות (הלא קטנה). בהצלחה. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=201&catId=2095