תרופות - אפשר בלי?

אם א. המנגנונים אצלי משובשים (וכך זה נראה - דופק חזק, רעד וכו'), והתרופות משפרות קצת את המצב, ומכניסות לאזשהו איזון. ב. המצב הוא לא כזה בגלל איזשהו מצב של לחץ זמני שאני נמצאת בו, אז - למה שאוכל מתישהו בחיים להוריד את התרופות? האם זה לא יהיה כישלון ידוע מראש? (כמו בן אדם שרוצה לבדוק אם הוא יכול להסתדר בלי אוכל, וברור שהוא יסבול שעות-ימים, ובסוף יחזור לאכול..) תודה מראש על התשובה, אני.

ותרופות פסיכיאטריות אינן מצילות חיים. לכן "אם אפשר בלי" זה תלוי בעיקר במידת הסבל שאדם חולה מוכן לשאת ומוכן לשלם את המחיר של אי-טיפול במחלה. ההשוואה לאוכל איננה במקום כי תרופה פסיכיאטרית איננה הכרחית להישרדות. לעיתים התרופה רק מדכאת סימפטומים (הישג לא מבוטל) אך לעיתים שימוש ממושך בתרופה בתוספת טיפולים אחרים (שאינם תרופתיים) יכול להביא לריפוי המחלה או ההפרעה שלשמה היא ניתנה מלכתחילה.

שלום לבעלת כימיה משובשת הגדרה יפה למחלות נפש, אהבתי... יש דרכים נוספות פרט לדרכים הכימיות לאזן חוסר איזון כימי. למשל- ביופידבק, ידוע שניתן לשלוט בדופק וכו' באמצעים של הרגעה עצמית. וכנ"ל שיטות שונות של הרפייה. אני סובלת ממניה דיפרסיה וזו גם הפרעה שהפסיכיאטרים ממליצים לקחת תרופות כל החיים. אבל תקופות ארוכות בחיי אני בלי, מצליחה לשמור על איזון בדרכים אחרות. וכשזה קשה והאיזון שוב מופר- חוזרת לידידי הכדורים... כל אחד בודק עם עצמו וזה תלוי מתי עושים את הבדיקה, אני משתדלת להיות עם כדורים בתקופות שאחרי משבר בהם אני לא רוצה לקחת סיכון כי היציבות מאד חשובה. אבל מתכננת להפסיק עם הטגרטול אחרי שאעבור את בחינת ההתמחות גם בגלל שאנחנו רוצים אז עוד הריון, ואז אני מקווה שלא אצטרך לחזור אליהם ולא יגיע חוסר איזון כימי נוסף שלא אצליח להתגבר עליו בדרכים אחרות. שאלה מאד טובה שאלת. שיהיו לנו חיים מאוזנים בתוך השיבוש הכימי לתוכו נולדנו, תמי.

שלום, אכן היתרון והתכונה המיוחדת של התרופות נוגדות הדיכאון שהן מרפאות את הדיכאון ולעתים גם את החרדות. כך שאחרי מספר חודשים ש"הכימיה מסודרת", היא נשארת מסודרת גם כאשר מסיימים את התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש