סיפור השיגעון שלי-חלק 4'

שלום, מצטער שלא הגבתי על התגובות, לא התחשק לי לכתוב כל-כך...אני מודה לכן ששיתפתן אותי בחוויות שלכן. (משום מה רק נשים מגיבות :-) אני מנסה להבין את המצב המורכז שבו הייתי מתוך פרספקטיבה של המצב הנורמלי פחות או יותר שאני נמצא כאן עכשיו, וחוץ מזה אין לי פסיכולוג כרגע אז אין בפני מי לפרוק את המחשבות על השיגעון... התסמינים של המאניה דומים ככל הנראה מאוד בין אדם לאדם, אבל הסיפור מסגרת אולי שונה, ואותו אני מספר לכן. יש אנשים שחושבים שהם המשיח, אני חשבתי שאני גורו מתחיל שמגיע לבית החולים, שהוא בעצם בית ספר לגורואים, חשבתי שמה שבמזרח הוא אשראם במערב הוא בית חולים לחולי נפש. לפני שאני אמשיך אני רוצה לספק כמה רעיונות שהיו במוחי כשהשתגעתי כדי לספק רקע. הרעיון הראשון הוא התפיסה ההודית, שהחברה מחולקת למעמדות. יש את הסודרה שהם המשרתים, יש את מעמד הסוחרים, יש את מעמד הקשטריה, שהם הלוחמים, ויש את הברהמינים. הקשר לשיגעון שלי יובן בהמשך. הרעיון השני הוא השיבה הנצחית של ניטשה, ובכן, תארו לעצמכם שהכל חוזר על עצמו שוב ושוב לנצח, כל רגע ורגע שהוא, שוב ושוב ושוב ללא יכולת יציאה מהשרשרת. זה נשמע רעיון קצת מוזר בהתחלה, אבל הרעיון הזה מתחייב מקיומו של אלהים. (אלהים מת לא אומר שהוא לא קיים). אם אלהים הוא כל יכול ויודע כל אז כל מה שמתרחש חייב להתרחש וחייב לחזור על עצמו, כל פיפס קטן וכל דבר שהוא שקרה בהיסטוריה הכל מתחיל ונגמר וחוזר חלילה. הרעיון השלישי הוא הרעיון ההודי על כך שאנחנו האלוהי, שלא זוכר שהוא אלהים. אנחנו בחרנו לחלום את הסרט הזה כי היה לנו משעמם, ובחרנו את האשליה כמעין הקלה. ובכן, כל הבליל של הרעיונות האלה ורעיונות נוספים היו בי כשהתחיל התהליך המאני. בעיקר הרעיון השלישי ישב אצלי די חזק כי קראתי באדיקות ספר של גורו בשם יוגירמהקרישנננדה. אני לא יודע עד כמה אני עדיין מאמין ברעיונות האלה, אבל אני נמנע בזמן האחרון מלחשוב אותם ויותר חושב על כך שאני רוצה למות. אבל דיה לצרה בשעתה. כשהייתי בתהליך המאני הייתי בשלבים מתקדמים ביותר של השגת עבודה כמדריך של ילדים פגועי נפש שגרים בפנימייה. הם הוגדרו כילדים הסובלים מהפרעות על בסיס רגשי. באופן מפתיע למדי למרות שהייתי במצב של טירוף מוחלט בעצמי כמעט והשגתי את העבודה הזו, הייתי בשני ראיונות כולל אחד עם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. והגעתי לשתי תצפיות! בסוף אמנם לא קיבלתי את העבודה, אבל הייתי ממש קרוב לקבל אותה. מה שהיה יכול להיות בלתי נתפס לחלוטין. בכל מקרה, בפגישה הראשונה שהייתה לי עם הילדים האלה הרגשתי שהם מכניסים אותי לעולם החלום שלהם, בפגישה השנייה הייתי בטוח בזה. יתרה מזו, הייתי בטוח שהם גורואים מתקדמים ושהם בכלל הולכים להיות המדריכים שלי ולא אני שלהם. הרעיון הבסיסי שלי היה חובק עולם, חשבתי שהעולם המערבי מנסה כל הזמן לשלוט ולדכא, אבל שלמעשה הוא לא מצליח ובעצם העולם השלישי הוא השולט בצורה עקיפה, בכל שהוא נותן לעולם המערבי לשלוט. שהעולם השלישי שולט ברוח, מתקדם יותר מבחינה רוחנית. אני כמישהו שנמצא בין העולם המערבי לבין העולם השלישי, (מהיותי חי בישראל שהיא במידה רבה בחלקים גדולים שלה מדינת עולם שלישית) נמצא בטווח, כלומר צריך לעלות שלב. התפיסה שלי הייתה כלל עולמית, חשבתי שכמו שאני "מואר" דהיינו במאניה, יש עוד רבים שנמצאים במצב הזה אבל פשוט ממשיכים לתפקד בעולם כרגיל, ותפקידם בין השאר לסייע לאנשים כמוני להתקדם לדרגה שלהם. הרגשתי כמו הארי פוטר, שקיבל את כל המכתבים הינשופיים. הנה אני עובר לעולם קסום שהוא העולם שלנו ואין בו קסמים, אבל יש אנשים שיכולים לקרוא מחשבות של אנשים אחרים. למעשה, הם פשוט משוחחים בינם לבין עצמם במחשבה. הייתי בטוח שאני מתקשר ככה בדיוק עם אחי ואבי. שאני מדבר במחשבה איתם. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שכל העולם החיצוני שאנחנו חיים בו איננו אלא עולם פנימי אחד גדול ושכשאנחנו מדברים בקול רם אנחנו בעצם מבטאים מחשבה של משהו גדול מאיתנו. זה מתקשר איכשהוא בדרך פתלתלה עם שיטת הקאסטות ההודית, אבל את זה אני אסביר יותר מאוחר. בארבעים ושמונה שעות שבהן השתגעתי, שהיו אולי הארבעים ושמונה שעות המעניינות והמאושרות ביותר בחיי, (אני לא אדם מטומטם, חשבתי שאני בגן עדן כי הרגשתי גן עדן, אבל גם הרגשתי שהגן עדן הוא כמו גיהנום כי בני האדם עושים אותו גיהנום ללא צורך, וזה רחוק מלהיות רעיון מקורי.) שבהן גם סבלתי את הסבל הכי גדול שסבלתי אי פעם, קרו כל מיני דברים. אם היו שואלים אותי האם בעקבות כל הסבל, שהיה בהן ושבא אחריהן, הייתי רוצה לוותר על הארבעים ושמונה שעות האלה, אינני יודע. העולם נראה לי כל-כך קסום ומופלא בזמן הזה, כל מפתיע ומעניין ומרתק וחדש לגמרי. גם אני הייתי חדש לגמרי. אבל כבר כתבתי הרבה ועל הארבעים ושמונה שעות האלה חלק החמישי, שבו גם אסביר איך הרעיונות האלה מתקשרים לפרדיגמה עקבית וסבירה ביותר לנוכח המצב הלא סביר שהייתי בו. בברכה מיכאל(מיקי)

מיקי, הסיפור שלך מרתק! מחכה לחלק החמישי... נינה

היי מיקי כמה זה מורכב, איך השיגעון של כל אחד מבטא באופן כל כך מסובך את מכלול האמונות והפילוסופיות והידע המודע, והכל מתערבב במין סלט מיוחד ואישי כל כך בסיפור האישי. ממש עולם שלם פנימי שמורכב על כל העולם החיצוני בצורה כל כך משכנעת כמו במין סרט כזה. זה נראה לי די מסובך להסביר את כל מה שעובר בראש באינטנסיביות הזאת של השיגעון, ואתה עושה זאת בסבלנות ובכישרון לא מבוטל. שמחה מאד לקרוא ונהנית מכל פרק... להתראות בחלק החמישי, תמי.