לוותר על הכאב

יש בי כאב ישן שבא ועולה כל חג ואירוע נעים לשוב ולחוש אותו יש משהו נעים בלהתכרבל בכאבים ישנים, מוכרים, חמימים לשוב ולהרגיש ילדה קטנה וכואבת לא ממש כמו אז כי מרחק השנים עושה משהו לכאב הופך אותו לעמום יותר כמעט הירואי אבל לפעמים זה מרגיש כמו דריכה במקום כמו הליכה מסביב בכיכר המדינה עוד סיבוב ועוד סיבוב בלי למצוא את הדרך החוצה. כמה דיברתי את הכאב, כמה שעות של טיפול כמה דמעות כמה קשה לוותר עליו להגיד לעצמי הוא כבר לא רלוונטי אפילו הצלקת שמעליו כמעט והגלידה לפעמים קצת נפתחת אבל לא באותן עוצמות וכבר מעייף לתת לו מקום כה מרכזי בנפשי לכאב הזה. ישנם, כמובן, כאבים אחרים, חדשים שעולים ממהלך החיים הרגיל זה עשה ככה וזה עשה אחרת ושוב מחפשים את מי להאשים אבל בעצם, פשוט קשה לי לוותר עליו על הכאב הישן. אבל כשאצליח לעבור הלאה, למצוא איזה רחוב בכיכר המדינה ולצאת ממחול השדים המסוחרר הזה אוכל לגלות כמה יפים יכולים להיות החיים בלעדיו, בלי הכאב הישן. כמה יפים ורעננים ומפתיעים. וגם אם אפגש יום אחד בגעגוע אז אתגעגע קצת ואולי אחזור אליו קצת, טיפ טיפה אבל באמת טיפ טיפה כי קשה נורא לוותר על כאבים ישנים. תמי.

תמי, קודם כל מקסים ! שנית, כנראה שחלק מהקושי הגדול לוותר על הכאב הישן הוא כי אותו כאב ישן אחראי על הפיכתך למי שאת, אחראי על עיצוב הזהות שלך כפי שהיא כיום. לוותר על הכאב הישן משמעותו של דבר לוותר על מרכיב מהאישיות שלך, לטוב ולרע. אולי לא צריך ממש לוותר עליו (הרי הרווחת אותו ביושר ובהרבה הרבה סבל) אלא פשוט לאפסן אותו בתוך אחת המגירות הנידחות יותר של הנפש. מין מגירה כזו שלא פותחים אותה בתכיפות רבה. יודעים שהיא קיימת, יודעים מה מאוכסן בתוכה, אבל אין סיבה טובה לפתוח אותה. וסתם בדרך אגב, העובדה שאני מייעצת לך מה כדאי ורצוי לעשות עם הכאב הישן הזה לא מעידה שאני יודעת ליישם את העצה של עצמי... :-)

לתמי איזה תיאור!!! איזה כישרון!!! חיבוק נינה

לאבישג את כל כך צודקת בקשר לאיפסון במגירות. וגם בקשר לזה שהכאב מעצב אותנו, הופך אותנו למי שאנחנו ולכן קשה לוותר עליו, ואי אפשר ממש לוותר עליו. אבל כן אפשר לאפסן, ואולי זו מטאפורה טובה יותר מוויתור. כאילו להניח לו להיות, להתמזג עם שאר החלקים בנפש, לנוח. כתבתי את הדברים כהמשך לתהליך מאד ארוך ומכאיב שאני עוברת עם עצמי בקשר לטיפול שלי- להפסיק, לא להפסיק- הפסקתי- חזרתי וכשחזרתי הרגשתי שזה כבר לא מתאים לדוש יותר בחומרים הישנים. אז אחרי ששיגעתי את המטפלת שלי ואת עצמי ביו- יו הזה, הודעתי לה אתמול שזהו, בשבוע הבא זו הפגישה האחרונה שלנו. שיתפתי אתכם בעבר בקשיי הפרידה שלי. נדמה לי שאת אפילו סיפרת שסיימת עם הטיפול שלך. איך את מסתדרת בלי? אני כל כך קשורה לאישה הזאת. לא רוצה להיפרד אבל לא יכולה להישאר. מכירים את ההרגשה? לנינה ולמיכל- תודה על תתגובות החמות והתמיכה. תמי.

לתמימי, את צריכה לוותר על הכאב הזה. ולהוציא לך את הכאב הזה מהראש. ושתיראי רק דברים יפים וטובים. ביי -מיכל

לתמי תודה רבה, מקסים הידש