אנטי דפרסנטים ותופעות לוואי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני חשה עצמי בדכאון מזה כשנתיים. למעשה, אחת הגרסאות להסבר מצבי כרוכה דווקא בתגובתי לטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת (כמובן, קיים אף רובד עמוק מזה). בשנה שעברה הדכאון היה "פעיל" יותר (התקפי בכי תכופים ביותר, תחושת אומללות גורפת, חוסר תיאבון וכו'), ואולם כיום אני מוצאת עצמי שחוקה מעצם המצב, מיואשת לחלוטין, אדישה משהו, שוכחת... (מי אני, מהי חוויית השמחה, התקווה, כיצד ניתן לחיות אחרת, לחוש אחרת, לתפקד אחרת); אני מכנה זאת "דכאון נרכש" או לחליפין "עקשות לשמה" - זו דרך ההתמודדות שאני מכירה כיום ואין בלתה. בינתיים אינני עובדת וכן אינני חשה כל מוטיבציה; כל המהלכים שמתחוללים בחיי/בתוכי הם מהלכי צמצום והכחדה. האם ראוי שאטול תרופות במצב מעין זה? ובעיקר - מהן תופעות הלוואי של תרופות מקבוצת SSRI? האם גם הן, כאחרות, גורמות להשמנה? מהן השפעותיהן על החשק המיני? האם לאחר שאחוש בהטבה (אם בכלל) אגלה כי אינני יכולה לחיות בלעדיהן (קרי: האם הן יוצרות תלות - פיסית או פסיכולוגית)? אודה לך מאד אם תוכל לענות לי בהקדם (וסליחה על אורך המכתב)
היי אובדת, אני לא ד"ר הידש אבל מכירה קצת את נושא הדיכאון והתרופות, בעצמי לקחתי אותן תקופה מסויימת וגם הייתי הטיפול שבמהלכו הייתה גם תקופה קשה יותר. זה מצב מוכר שטיפול מביא לתחושות קשות, לפעמים שלב זה הוא הכרחי כדי ללמוד להתמודד עם דברים באופן אחר, אבל יחד עם זאת יכול להיות גם מצב ש"עבר את הגבול" והקושי גדול מידיי. אני חושבת שרק את יכולה לדעת אם זה כך מבחינתך או שלא. תרופות יכולות לעזור, הן בהחלט מצליחות "להרים אותך למעלה" ובהחלט אפשר לקחת אותן למשך תקופה מסויימת ולהפסיק אח"כ. תופעות הלוואי יכולות להיות שונות מאדם לאדם, להופיע אצל אדם אחד וכלל לא להופיע אצל אדם אחר. רק אחרי שתנסי תוכלי לדעת מהן אצלך. אני לקחתי פרוזאק והתיאבון שלי נשאר אותו הדבר, אולי אפילו ירדתי קצת במשקל, החיים נראו לי הרבה יותר פשוטים וקלים, הייתי הרבה יותר מחוייכת וחברותית, התרופות איפשרו לי לראות את העולם ואת האנשים באור יותר חיובי - דבר שנשאר איתי במידה מסויימת גם אחרי שהפסקתי לקחת אותן. מצד שני היו תופעות לוואי שלא אהבתי - הרגשתי שטיחות ריגשית מסויימת והייתה גם פגיעה בתפקוד המיני, תופעות אלה כמובן הפיכות ונעלמות אחרי הפסקת השימוש בתרופה. התרופות לא ממכרות פיזית (אם כי כדאי להפסיק אותן בהדרגה ובהתייעצות עם רופא) ומבחינה נפשית גם לא הייתי מגדירה זאת כהתמכרות - זה פשוט להיות במצב רגשי קצת אחר, ויש כאלה שמעדיפים להישאר עם התרופה ויש כאלה שלא. התרופות יכולות לעזור לך לצאת מהבור של הדכאון שנכנסת אליו, וזה יכול להיות מצב שדווקא יאפשר לך להתקדם בטיפול. אני מכירה די הרבה אנשים שלקחו תקופה מסויימת תרופות ממשפחת ה- SSRI והפסיקו איתן בלי בעייה. מקווה שעזרתי, יום טוב אני.
הי, אני ממש מודה לך על תשובה מפורטת אשר מעבר למתן מענה לשאלותיי הטכניות מביעה אמפאתיה ורצון כנה לסייע בידי באמצעות נסיונך שלך. נשמע מדברייך שאת אכן "משתפרת". אני מאחלת לך שכך יהיה גם בהמשך. ושוב תודה..
