מחשבות הפוכות

שלום , לפני כמה ימים נתקלתי פעם ראשונה בפורום הזה ונורא כיף כאן, אז אני מקווה שלא איכפת לכם שאישאר. קראתי את העץ של תמי עם המחשבות על האנונימיות של המטפל, תמי היקרה, את מתארת בדיוק את מה שאני הרגשתי ועדיין קצת מרגישה, לא בדיוק באותו חוזק. זה משגע לגמרי לפעמים שאני רואה שהוא לא בדיוק כמו תמיד ואני רוצה לשאול אותו אם קרה לו משהו,בבית, בעבודה, וזה בלתי אפשרי לעשות את זה. לפעמים אני מרגישה שאני רוצה לגעת בו, בדיוק כמו שתמי כתבה, לא מתוך אהבה או מיניות, לגעת בו מתוך הכרת תודה, רצון להרגיש את הקירבה מקבלת גם ביטוי פיזי. אבל הוא תמיד נשאר מאחורי השולחן..... גם לי יש והיו פנטזיות מיניות על המטפל שלי, אבל זה לא בדיוק משהו שהייתי רוצה להגשים, ואני גם יודעת שזה בטח יזיק. אבל בא לי להרגיש אותו באמת, לדעת עליו, להיות גם חלק מהחיים שלו, לדעת שהוא יותר אנושי ולא רק "מכונה" שנותנת לי. כי הוא מקסים, ומטפל נפלא, אבל אני לא יודעת מי הוא באמת.....מה הוא עושה עם הילדים שלו? איך הוא בתור אבא? איך הוא אוהב לבלות, להרגע? אז תמי, מאד התרגשתי לקרוא את הדברים שלך. רציתי לשאול אותכם שאלה שאני חושבת עליה. יכול להיות שגם למטפל יש מחשבות כאלה? יכול להיות שהוא מקנא נניח בבן הזוג שלנו? יכול להיות שהוא מרגיש גם כן קרוב מאד אלינו והיה רוצה לגעת, לחבק, אבל הגבולות האלה מתסכלים גם אותו? שמחתי למצוא את הפורום הזה, שבת שלום לכולם, ליזי

היי ליזי, מהניסיון שלי למטפלים יש גם מחשבות ורגשות, אבל נראה לי שהן בעלות אופי שונה. יותר בכיוון ההורי של לעזור למטופל, להציל אותו, לאמץ אותו, לחבק, לפעמים יכולה להיות גם משיכה, יכולה להיות הנאה מהקשר כמו גם תסכול, דחייה, עייפות וכו' נראה לי שההתאהבות במישהו לא מושג וסמכותי היא יותר נחלת המטופלים. סופ"ש נעים, אני.

בעיני טיפול הוא לא רק טיפול אלא גם קשר אנושי, אמנם לא סימטרי, אבל בהחלט הדדי. מהניסיון שלי יש מטופלים שנכנסים אצלי עמוק עמוק ללב ואני חושבת עליהם ועסוקה בהם הרבה מעבר לפגישות שלנו. אני עובדת בעיקר עם ילדים כך שלא יצא לי לחוות משיכה ממש למטופלי. זה נושא קצת בעייתי מבחינה אתית, אבל שמעתי על פסיכולוג שהתאהב במטופלת שלו, והם התחתנו... אבל זה מקרה נדיר. ברוב המקרים האנרגייה היא יותר מהכיוון של המטופל למטפל בגלל שהקשר הזה אינו סימטרי, המטופל תמיד במרכז, המטפל תמיד כזה מיטיב - חוץ מבמצבים בהם הוא מה זה מעצבן... שמחה שהנושאים האלה מעסיקים גם אתכם. שבת שלום תמי.