איך יוצאים מזה?

אחותי בת 29, לקתה בהתקף פסיכוטי לפני כחודש וחצי .האבחנה היתה פסיכוזה פרנואידית,היא הומלצה לאישפוז וסרבה להתאשפז. בהמשך סירבה לקחת טיפול תרופתי וכיום היא חיה בבית הורי - אינה עובדת,ונמצאת במצב די דכאוני -מרובה התפרצויות בכי .מצד אחד נראה כי מצבה לעומת הימים הראשונים - טוב יותר.מצד שני היא כנראה מתחילה לעכל את אשר ארע אבל לא מוכנה לקבל שום סוג של עזרה (תרופות,טיפול פסיכולוגי וכיוב').נראה שאין לה הכלים לחלץ את עצמה מהמצב ואנו חסרי אונים. מספר שאלות לי: - האם מצב זה של אי טיפול תרופתי יכול לגרום לה לנזק בלתי הפיך בעתיד? האם יש סיכוי שהיא תצליח להתגבר על הבעיה ללא טיפול תרופתי? -כיצד עלינו לנהוג ? האם להכריח אותה לקחת את התרופות בכוח? האם להניח לה לשקוע? ומה יהיה על הורי - שסופגים למעשה את כל הקושי לבדם? תודה וסליחה על אורך השאלה אתי

שלום אתי, אני עברתי משהו דומה למה שאחותך עוברת, במקרה שלי כן לקחתי תרופות והלכתי לטיפול. אני מכירה מישהי שהייה לה משבר פסיכוטי ולא קיבלה טיפול ויצאה מזה לבד, כך שזה אפשרי אבל נראה לי מסוכן לסמוך על זה. אירוע פסיכוטי יכול להיות סימפטום של מחלה יותר קשה - סכיזופרנייה, ואז מאוד חשוב לקבל טיפול כי אחרת המצב יכול להתדרדר עוד והתרופות הן הטיפול המרכזי שמאפשר לתפקד. כמו כן תרופות יכולות להוציא אותה מהדיכאון. כדאי לשכנע את אחותך לעבור אבחון ולקבל תרופות וגם פסיכותרפיה - זה הטיפול שיתן לה סיכויים הכי גדולים לחזור לתפקד ולהרגיש טוב. אולי עזרה טיפולית להורייך יכולה להיות גם מועילה. להקל עליהם ולתת להם כלים כיצד לסייע לבתם ולעצמם. סופ"ש נעים, אני.

לא. אני מצטרף לדבריה של ה"משתפרת" בכל מה שכתבה. באופן עקרוני מדובר על מצב מורכב שבו שיתוף הפעולה חיוני, כפי שאת כותבת אין לה את היכולות לעזור לעצמה ולכן צריך לעזור לה. אבל הבעיה היא שאי אפשר בכוח וצריך לשכנע אותה.... וזו משימה לא קלה. צריך לחזור ולדבר אתה ולמצוא את הסדק שבו תסכים להפגש עם פסיכיאטר ואולי תצליח ליצור קשר אתו. יתכן שבמשך הזמן בגלל שהיא סובלת וקשה לה היא תבין ותהיה מוכנה לתת צ'אנס לטיפול. אבל באמת צריך הרבה סבלנות זה לא קל. שבת שלום דר' גיורא הידש