מחשבות על האנונימיות של המטפל

מכירים את ההרגשה הזאת, שהאנונימיות של המטפל יכולה להטריף? שנמאס כבר להיות כל הזמן במרכז השיח הטיפולי, כשהוא נשאר מוגן בפנטזיה הטרנספרנציאלית שיוצר הטיפול? כאילו אין שם אדם אמיתי מאחורי הפנטזיה. כל פעם אני מחפשת את האדם האמיתי, ונתקלת בדיבורים דיבורים על עצמי. ואני מרגישה שאני לא מדברת עם בנאדם ממשי כי כל כך הרבה דברים אני לא יודעת עליה, היא לא מספרת לי, וזה ממש מפריע לי. מעניין שעם המטפל הקודם שלי זה ממש לא הפריע לי, ואיתה זה יכול להטריף. אולי כי היא אישה, אולי כי הוא עבד אחרת ממנה והקשר היה ברמות אחרות. כאן יש לי מין עיסוק אובסיסיבי ביני לביני במי היא באמת- מה הבעל שלה עושה? איך הילדים שלה? איך היתה הילדות שלה? למה היא כל כך ביישנית ואי אפשר לקבל ממנה חיבוק? למה בכל פעם שאני שואלת אותה משהו באמת אישי על עצמה היא מגיבה בכזאת מבוכה והודפת אותי במבוכה הזאת למעטה של זרות? ואיך זה שאני מרגישה שהיא לגמרי איתי בלי מעטה הפטפטת הזאת- רק כשאני באמת סובלת? אני יודעת שלמטפלים יש את הזכות לפרטיות והקשר לא אמור להיות סימטרי. ובכל זאת, עם כל מה שעברתי איתה בשנתיים האחרונות, נחשפתי בפניה כפי שלא נחשפתי מול אף אדם, ואני לא יכולה ללמוד מי היא אלא רק מהתגובות שלה אלי? אתם מרגישים גם את התחושות האלה לפעמים כלפי המטפלים שלכם? כמה גם בכם עולה לפעמים הצורך לדעת מי הם באמת כאנשים שמעבר לתפקיד, מעבר להשלכות שלכם עליהם, כאנשים אמיתיים כל כך משמעותיים בחיים שלנו? התחושות האלה גורמות להרגיש כאילו מדובר כאן באהבה נכזבת. כל פעם יש מפגש של אשלייה במציאות. של פנטזיה באיזו דמות עמומה, שאני רוצה להכיר באמת. וכל פעם יש אכזבה. עוד פעם דיברנו עלי. כמה משעמם לדבר עלי כל הזמן. כמה נדוש. אם יש כאן קשר עמוק למה הוא כל כך לא הדדי? כמה טיפול יכול להיות הדדי, למרות שאינו סימטרי? מעניין אותי לדעת אם אני החטטנית היחידה שקיימת, או שהתחושות האלה מוכרות גם לכם. תודה על ההקשבה, תמי.

תמי שלום, אינך היחידה, זה קורה לרבים וטובים. נראה לי שאת בתהליך "התאהבות" במטפלת שלך. כן, זה קורה גם בין מטפלת למטופלת, אולי את בשלב "ההעברה" - תהליך שבו את משליכה רגשות מדמות משמעותית בעברך על המטפלת. אני מציעה לך שתחשפי בפנייה את כל מה שאת מרגישה אחרת הטיפול עשוי להיות לא אפקטיבי, זה חלק חשוב בתהליך. לא ברור לי מדוע את חושבת שמה שאת אומרת הוא "משעמם", אם את עושה עבודה טובה עם המטפלת את אמורה להגיע לתובנות, הארות וגילויים לגבייך ולגבי עברך. אני הייתי בטיפול 3 חודשים ולרגע לא השתעממתי. כמובן שהתאהבתי במטפל בעוצמה, חשבתי עליו כל הזמן וסבלתי מאוד, גם אני ניסיתי לדלות מעט מידע עליו אך שמתי לב שהוא לא מתלהב מזה והפסקתי. בסוף הוחלט להעביר אותי למטפלת (למרות מחאתי), אני עדיין ממתינה. היי גלויה! גלי

לגלי מעניין שאת מזכירה התאהבות כי בדיוק בפגישה האחרונה חשפתי את זה בפני המטפלת שלי, כולל החשיפה המביכה שהיו לי פנטזיות מיניות עליה. היא הגיבה במבוכה ובהתחמקות. זה מאד הפריע לי ובילבל אותי ומהמקום המאוכזב הזה אני כותבת את דברי. אם היתה אומרת- תשמעי תמי, זה תמיד הביך אותי לדבר על מיניות ועל התאהבות בי הייתי מבינה יותר את התגובה הלא אמפתית הזאת שלה- היא התבלבלה ורצתה לשלוח אותי הביתה לפני שנגמרה השעה... אבל גם בפעמים קודמות הפריע לי הסגירות שלה. אנחנו כל כך שונות בתחום הזה. וזה מכביד עלי. אבל כנראה שהמטפלים שלנו לא תמיד יכולים להכיל את העוצמות שלנו. כמו במקרה שלך. אז מה אם התאהבת בו? זו סיבה להעביר אותך למטפלת? למה לא להתמודד עם זה בתוך הטיפול? למה להתחמק? עצוב שזה ככה. אבל אלו החיים. תמי.

תמי שלום, אנלא ממש מבין את הצורך לדעת מה קורה אצל המטפל, נכון שישנה סקרנות בסיסית, אבל מעבר לזה ובעוצמות שאת מתארת אני יכול להניח שזה פשוט (אולי) מתוך מצב חולשה אישית בו המטופל מצוי, אשר רואה מנגד את המטפל חי בשלמות וללא מצוקות לכאורה , יחד עם זה מרגיש המטופל את היכולות של הפסיכולוג להקל עליו וביחד נוצרת פה הוקרת תודה ( הצורך לחבק), והערצה (נוכח שלמות). אמרת שכשאת פונה אליה בשאלות אישיות היא נבוכה, לא פעם קורה שהפסיכולוג מולו אנו יושבים הגיע ובחר במקצוע זה לאחר שחוה בעצמו משבר חיים אך אינו מוצא לנכון לשתף בכך את מטופליו. לא כך הוא הדבר אצלי, הסקרנות אינה קיימת משום שהכל פתוח עם הפסיכולוג אשר שיתף אותי בדברים שהפריעו לו בעבר, ויתרה מכך היו רצף של שתיים שלוש פגישות בו דיברנו המון על משברון אשר פקד אותו באותו זמן. בדבר מסויים אני חושב שעזרתי לו. נשמע מוזר..? טוב אז גם זה קיים.

תמי שלום קראתי בעניין את מה שכתבת. לא זכור לי שהאנונימיות של המטפל הטריפה אותי... אני רציתי לדעת עליו \ עליה, זה עניין, סיקרן אבל לא הייתי עסוקה בזה כלל וכלל. בטיפול מאוד התמקדתי בעניין שלשמו הגעתי ונהניתי מאוד שהבמה כולה שלי... הרגשתי שזאת פריווילגיה אדירה להיות במרכז הענינים ושמישהו אחר מתמקד אך ורק בי...וואו זה היה כיף אמיתי...מסע אישי עם מלווה...לכבודי בלבד... להבדיל אלף הבדלות: האם את לא מסוקרנת מי הנפשות הפועלות מאחורי השמות של הגולשים בפורום? אני משתעשעת לפעמים במחשבות: מי זאת תמי? איך היא נראית? מי האנשים שסביבה? בת כמה היא וכו וכו...כנ"ל על דור, שירה, משתפרת, דנה, אמא רחוקה, מיקי...ואולי עוד... וכמובן כמובן על ד"ר הידש... שיהיה יום נפלא לכולנו...

בעצם... נזכרתי שבצעירותי וברווקותי, התאהבתי במטפל... גם הוא בי... חשתי שיש משהו לא נכון בתהליך ו"חירבתי" את הטיפול... נינה

נינה, העילית חיוך על שפתיי :) באמת מסקרן מאוד מי הנפשות פה בפורום, ויחד עם זאת האנונימיות גם נוחה - לא צריכה לחשוב הרבה מה יחשבו עליי ומה ההשלכות של מה שאספר (נושא שמעסיק אותי). ובקשר למטפל.... התגשמה לך הפנטזייה שאני חושבת שרובנו חולמים אותה מתישהו, או לפחות אני - שהמטפל יתאהב בנו חזרה... ואת חירבת את זה... הממממ... אני עדיין לא בטוחה שההתאהבות הזו היא תמיד רק "פנטזייה" והעברה, כן נוצר קשר אנושי. ואולי לפעמים הוא הייה יכול להיות אפילו טוב ונעים, אלמלא הייתה פה סוגיית המעמד והכוח שמחייבת לשים טאבו מוחלט על אפשרות לקשר שכזה. ותמי, מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת. במשך תקופה ארוכה בטיפול הייתי מאוד סקרנית לגבי המטפל שלי. רוצה לדעת מה הוא חושב, איזה מן אדם הוא, מה הוא מרגיש - בעיקר כשזה הייה בנוגע אליי, רציתי לדעת מה הוא חושב ומרגיש כלפיי. זה הייה אצלי מתוך חוסר אמון ובטחון שאפשר לאהוב אותי ופגיעות מאוד גדולה מכל מה שמישהו אחר יחשוב עליי. כאילו לא הייה לי אז את הגרעין הפנימי הבטוח בעצמו ש"אני בסדר" אז ניסיתי כל הזמן לבדוק מה קורה כדי להגן על עצמי. בהתחלה זה מאוד עיצבן אותי שהוא לא אמר על עצמו כלום, אבל נראה לי שאני לא כמוך. אני התקפלתי דיי מהר, לא שאלתי אותו שאלות אישיות ושיחקתי לפי הכללים שהוא הכתיב. בסופו של דבר הייה בזה גם משהו טוב - שיש לי מקום שלי, למדתי לדבר ולתת לעצמי מקום בזכות זה. והוא הייה שם בשבילי - מקשיב לי, ואני לא צריכה להקשיב לו ולדאוג למה שהוא מרגיש וחושב (מקום והקשבה שלא קיבלתי בבית מספיק). אבל את יודעת מה, היום אני עדיין בקשר איתו לעיתים, ועדיין הייתי רוצה להכיר אותו יותר, להיות מישהי שהיא לא רק קשורה לעבודה שלו. המחשבה הזו לא נעלמת - רק נסגרת באיזושהי פינה ואני ממשיכה הלאה בחיים שלי, בשלווה ובהשלמה. המשך שבוע טוב לכולם, אני.