לא חיה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
הבת שלי בת 22 עברה התקף פסיכוטי לפני כתשעה חודשים ואובחנה כסכיזופרנית. מאז ועד היום היא כל הזמן אומרת וכל פעם יותר שהיא לא מרגישה כלום: לא רעב לא שובע, לא הנאה, לא רצון, לא שאיפה, לא חוויה ועוד. היא מנסה לעשות דברים: ספורט, נפגשת עם חברים לפעמים, עבדה במשרה של 3 שעות ביום ארבעה חודשים עד עכשיו, שומעת מוסיקה ומנסה כל מיני דברים. ותמיד היא מסכמת את המצב שלה במשפט: "אני לא חיה" והיא נורא מיואשת. היא מקבלת פריזמה וזיפרקסה. האם המצב ישאר ככה ואין תקנה?
שלום אמא, עברתי מצב קצת דומה, בו הייה לי התקף פסיכוטי אך לא אוחבחנתי כסכיזופרנית. לאחר ההתקף הפסיכוטי הייתה לי חווייה שדומה לזו של בתך - "לא מרגישה כלום" "לא חייה" וכו'... זה כנראה נובע מכמה דברים, הראשון הוא שהמוח כאילו "סחוט" לאחר ההתקף הפסיכוטי, בעיקר אם הוא הייה מלווה בדלוזיות הלוצינציות ומחשבות רבות. הרבה פעמים אחרי הפעילות הרבה של המוח בזמן ההתקף נוצר אח"כ מצב שדומה לדיכאון - בדיוק כפי שבתך מתארת. עם הזמן המצב הזה משתפר אבל מאוד לאט. הדבר השני שיכול להשפיע הוא התרופות - לעיתים הן מקהות קצת את התחושות, אך בכל מקרה עדיף להמשיך לקחת אותן (בעיקר את הזיפרקסה), אחרת הפסיכוזה עלולה לחזור. אולי עם הזמן בתך תוכל לקבל מינון נמוך יותר ואולי להפסיק לקחת את התרופה האנטי-דיכאונית (פריזמה) ואז תופעות לוואי של קהות רגשית יפחתו. אל תתייאשו, המצב יכול להשתנות, רק צריך סבלנות (די הרבה סבלנות). זה קשה לתפקד כאשר מרגישים את התחושה הזו של "לא חייה" "לא מרגישה כלום", ונראה שלמרות זאת בתך מממשיכה לעשות דברים - לעבוד, לבקר חברים וזה מאוד יפה וחשוב. בהצלחה וסבלנות, אני.
אני אב לילדה בת 18 היום,מזה כ-4שנים סובלת הילדה מהתפרציות זעם שבאות לידי ביטוי בקללות וכו כלפי בני המשפחה ובתנועות לא נשלטות. מסתגרת בחדרה ואינה מחזיקה מעמד במסגרות לימודים,עבודה. בגיל 14 טופלה ע"י פסיחולוגית,ופסיכיאטריתללא הצלחה. כיום מטופלת ע"י פסיכיאטור אך אינה משטפת פעולה. אנני יכול להגדיר את בעייתה . האים יש באפשותך להמליץ לי על סוג של טיפול או כיצד להתנהג איתה ביום ביום. תודה
תודה למשתפרת ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש
תחושות של אפתיה, כהות חושים, אדישות וכיוצ"ב זה חלק מהסכיזופרניה. התבודדות והתבטלות מאפיינת חלק נכבד מהחולים עוד לפני פרוץ הפסיכוזה. דווקא בסכיזופרניה מהסוג הפרנואידי זה פחות נפוץ. השאלה אם זה באמת מפריע לה או שהתיסכול הוא בעיקר אצלך? התרופות החדשות כמו ריספרידל, זיפרקסה ולפונקס אמורות לסייע בכך, כלומר שיפור המצב הקוגנטיבי ואיזון מצב הרוח. השאלה איך היה התפקוד הקוגנטיבי שלה לפני פרוץ המחלה, האם היא למדה בחינוך רגיל או מיוחד? ומה היו ההישגים שלה בלימודים? היו לה הישגים כלשהם לפני הפסיכוזה? אגב, פריזמה לא אפקטיבי לטיפול בכאלה מצבים ולכן זה עומס תרופתי שאין לו הצדקה בסכיזופרניה.
המצב הזה מאוד מפריע לה והיא כל הזמן אומרת את זה ודאי שזה עושה לי רע להבין שזה מצבה. מאז ומתמיד היא היתה ילדה מאוד מצליחנית ושאפתנית ובעלת יכולות גבוהות לכן באמת הצליחה בכל תחום, לימודים ספורט ריקוד חברה וכו' בכתה י"ב התחילה לגלות תופעות של דיכאון ולמרות זה עברה את הבגרות בהצטיינות. בצבא התחילו תופעות כפיתיות שהלכו והחמירו ואחרי הצבא היא בעצם ממש התדרדרה נפשית ותפקודית וטענה שיש לה בעיות רפואיות וזה הכל. הגיעה למצב של רזון נוראי בכלל מחשבות כפיתיות של הגבלות בתזונה בגלל בעיות רפואיות לדעתה, סירבה לקבל טיפול נפשי כלשהו ולתקשר איתי בכלל, וזה במשך שנתיים ושלושה חודשים עד ההתקף. כל זה לשאלתך. אני מופתעת להבין שפריזה לא מתאימה לה שזו תרופה מיותרת אז איזה תרופה בעצם מתאימה לה?
