נמאס לי מהחיים!!!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום קוראים לי מעיין אם את זוכרת...אני במצב מסויים של דיכאון לא יודעת איזה ולא יודעת כלום...אתמול והיום הרגשתי ממש רע,רק רציתי למות...אני כל הזמן חושבת על המחשבות האלה בראש שלי,כל מיני דרכים איך להרוג את עצמי, והכל בראש ,לא יודעת...אני צריכה מספרים של פסיכולוגים באיזור המרכז אם מישהו יודע...אין לי אומץ ללכת באמת לפסיכולוג אבל אני ישמור אותם למקרה שיהיה לי אומץ קטן(הבעיה היא גם שאני רוצה אם כבר לפתור את הבעיה שלי אז בלי שאף אחד יידע,לא הורים לא חברים,וזה נראה לי לא אפשרי אבל אני חייבת לפתור את זה כך,כי אם זה לא אפשרי אז נראה לי שאני לא יפתור את זה בחיים ו...אולי מתי שהוא ימות או משהו כזה...את מבינה אני חייבת שזה יהיה אפשרי...)אני כבר לא יודעת מה לעשות,אתמול בערב כל כך רציתי למות...הייתי כולי עצבנית,והרגשתי איך הלב שלי דופק בכל הגוף ו......ולפעמים כל כך רע לי עמוק בפנים שאני מעדיפה הרבה פעמים למות...כל הזמן אומרים את המשפט הקבוע "אולי את צריכה ללכת לטיפול" ,בפורומים כמובן(כי אף אחד כולל הורים כולל חברים לא יודע מה אני מרגישה...)ואולי אני מחפשת תשובות כאן ואולי אני פשוט צריכה לדבר עם מישהו שיבין אותי ולא נראה לי שיש מישהו כזה אז אני מנסה בפורומים...אני חוזרת מחר לצבא לשבועיים,לא יודעת איך אני יעבור את זה,מקווה שבשלום...אוף אין לי כוח יותר לחיות את החיים או להתמודד איתם...... תודה על ההקשבה מעיין...
למעיין תיצרי איתי קשר במייל ואני אתן לך טלפונים של פסיכולוגים באיזור המרכז, במקרה שיהיה לך אומץ לפנות אליהם- [email protected] טיפול פסיכולוגי מאד מאד מאד עזר לי. הייתי בדיכאון קשה, רק לאחרונה, וטופלתי על ידי פסיכולוגית מקסימה מאד, עד היום הזה, שעדיין מטפלת בי, וזה מאד עוזר לי. אל תסבלי סתם. זה לא מפחיד ללכת לטיפול. זה נעים, זה תומך, את לא לבד, איכפת ממך, יש דברים שאת יכולה לעשות שיקלו על הרגשתך הרעה. חבל שאת כל כך לבד עם הסבל הזה. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, תמי.
אני מזדהה ומבין אותך על כל החרדות והדיכאונות שעוברים עלייך. אומנם אני כמעט כפול מגילך{37}אבל את הדיכאונות והחרדות שעוברים עלי הם קשים ופוגעים בחיים עצמם. תמיד הייתי אדם ביישן וסגור,בילדותי הייתי נורא ביישן ולוקח ללב כל אמרה או מעשה נגדי,בגיל 17,18 התחלתי להרגיש דיכאונות קלים שהיו באים מידי פעם,בצבא הייתי חייל קרבי ,מידי פעם הייתי מרגיש מועקות ועצבות שהלכו והתרבו ,כשהרגשתי מצוקה נפשית הייתי יוצא מחןץ לחדרים ובמקום שאף אחד לא רואה הייתי בוכה ,המצבים הללו הלכו והחמירו עד שלפני 8 שנים התפרקתי לגמרי ואז פניתי לטיפול אצל פסיכיאטר פרטי שרשם לי כדורים ,יש לי עדיין דיכאונות וחרדות אבל לא בעוצמה שהייתה כמו לפני נטילת הכדורים. מה שאני רוצה לאמר לך חיילת יקרה שהזנחה של שנים ללא טיפול גרמו לי להגיע למצב זה,אם הייתי מטפל בעצמי בתקופת הגיל שלך אז הייתי היום אדם אחר,ואת אל תפחדי לפנות לטיפול כי אם לא תעשי את זה בעוד כמה שנים מצבך הנפשי יהיה בכי רע ואז הטיפול יהיה יותר ממושך ,תפני ליעוץ אצל פסיכיאטר פרטי שירשום לך כדור שיקל על נשמתך כי אין סבל קשה יותר מאשר דיכאונות וחרדות,{אני מוכן להתחלף עם אנשים עם בעיות גופניות }
למעיין אני מצטרף לדברי קודמי שחבל על הזמן העובר ועל הסבל, כדאי מאוד להגיע לטיפול נפשי, את סובלת כאשר בהחלט ישנן אפשרויות להקל ואת יכולה להרגיש הרבה יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש
למעיין. המלכודת העצובה שאת שרויה בתוכה, היא שאת סבורה שהחיים עצמם קשים או זועתיים או משעממים, ואינך מכירה בכך שהמשקפיים שלך כהות ולכן כל מה שאת צופה בו נראה כהה, למרות שיש חיים נפלאים להרבה בחורות. את הפניה לטיפול מקצועי תוכלי לעשות רק את. בהצלחה.
