דיכאון...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכל המאושפזים והמאושפזות ראשית, תודה על כל התגובות להודעה הקודמת שלי, עודדתן אותי מאוד... שנית, דיכאון...ובכן, האמת היא שאני בכלל לא נמצא בדיכאון יותר...די יצאתי ממנו, אבל נשארה תחושת העצבות וחוסר האונים ה"נורמלית"... מאז ומעולם הייתי מלנכולי במקצת גם לפני שאישפזו אותי ותייגו אותי כמאני דיפרסיווי. הבודהיסטים אומרים על העולם הזה, שיש בו רק סבל... ובאמת, אפשר לראות את החיים כמצוקה אחת גדולה, שרק הרגעים הספורים שבהם היא שוככת נקראים אושר או הנאה. אנחנו חיים בלחץ בלתי פוסק ורק הרגעים הספורים שבהם הלחץ הזה פוסק נקראים הנאה, כעין רעב אינסופי. אני מדבר גם על הרעב הפיזי או הצורך במין למשל, אבל יותר על רעב אחר, רוחני אולי אפשר לקרוא למרות שאני לא יודע מה זה אומר בכלל. הייתי מעדיף לא לחיות. החיים הם סבל מתמשך... כלא שלא ניתן להיחלץ ממנו, אבל כאמור אין לי כוונה להתאבד. למה אני לא מנה שוב להתאבד? כי פעמיים זה מספיק...אילו הייתי צריך למות כבר הייתי מת וחוץ מזה, בלאו הכי הגאולה הזו(המוות) תגיע יום אחד, ובינתיים צריך להמשיך לקבל את העונש הזה שנקרא חיים בהשלמה... הפסיכיאטרית שלי ואבא שלי אומרים לי שאין לי שום סיבה להיות בדיכאון, שהמצב האוביקטיווי שלי טוב לעין ערוך יותר מאשר אנשים אחרים. ואכן, המצב הכלכלי שלי טוב, מלבד המאניה דיפרסיה אין לי מחלות אחרות. יש לי עבודה, יש לי מעט חברים שאני לא שומר על קשר איתם, יש לי משפחה מורחבת... אני בכל זאת הייתי מעדיף לא להיות בחיים. אוף, נו אין לי מה לכתוב... נשלח ת'הודעה? נשלח.. בברכה מיכאל(מיקי)
שלום למיקי יש תיאוריות שסוברות שלסבל יש תפקיד בחיים...הוא לא סתמי... כמו גם לפחד, שבשינוי אותיות גורם לדחף...לעשייה, כמובן שכול דבר צריך להיות במינון הנכון כדי שנוכל להמשיך ולתפקד... בנוסף, בבודהיזם וגם ביהדות יש אמונה בגילגול נשמות, יוצא מזה שהמוות אינו פיתרון לא סופי ולא זמני, הפתרון הוא להשתדל להשתפר כול הזמן...ואני מתרשמת שזה מה שאתה עושה... תרגיש טוב, נינה
הכי משך את תשומת ליבי האמירה של אביך והפסיכיאטרית שלך- שבאופן אובייקטיבי אין לך סיבה להיות בדיכאון. האם יש דבר כזה משהו אובייקטיבי? האם סבל הוא אובייקטיבי? איזה בעסה זה שבמחלות כמו שלנו אין דבר "אובייקטיבי" כדי להשקיט את הסביבה שתיתן לנו לסבול בשקט... אבל בואו לא נקדש את הסבל ונקווה שנלמד לחיות יותר בשלום עם עצמינו ועם העולם. גם אני קצת מבואסת היום. יש ימים שנראה לי שדברים משתפרים ויש ימים כאלה כאילו הכל דורך במקום, חוזר ברוורס, ומה שצריך להשיג נראה רחוק כל כך וקשה. היום זה מין יום כזה. מחר בטח ארגיש אחרת ונקווה שגם אתם. תמי
