מתלבטת...

ערב טוב, מאז התחילו החרדות נימנעתי מלנסוע לחו"ל במסגרת עבודתי. בעוד חודש יש כנס שאני חייבת להגיע אליו ואין לי דרך לברוח מזה.השאלה מה עושים?אני די פוחדת שהחרדות יתגברו בזמן טיסה ובעצם היותי רחוקה מהבית.אני מאוד רוצה לנסוע ומצד שני קצת חוששת. איך נירגעים????ואל תציעו לי קלונקסססססססססססס. שגב

לשגב שלום, את בטיפול ולכן בטוח שיהיה לך יותר קל מאשר הניסיון האחרון לנסוע, את יכולה לנסות מחשבות חיוביות על כמה יהיה לך טוב, כמה הנסיעה חשובה, כמה יהיה טוב לחזור, לדמיין את עצמך במטוס ונהנית מהנסיעה. אם יש צורך תוכלי להעזר בפסיכולוג אשר יעזור עם דימיון מודרך וחיזוקים כדי שהנסיעה תהיה גם טובה וגם מוצלחת. כמובן שנמשיך לתמוך בך גם בפורום. דרך אגב לאן הנסיעה? דר' גיורא הידש

ערב טוב, הנסיעה היא לארה"ב.טיסה של משהו כמו 13 שעות,אח"כ כנס שמשתתפים בו נציגים מכל העולם וזה הולך להיות קשה........ שגב

ראיתי שד"ר הידש ענה לך כבר ואני מקווה שהוא הרגיע אותך קצת, לי יש דווקא כמה שאלות, וגם סיפור, כרגיל. השאלות שלי הן קודם כל לאן הנסיעה?, ברור שנסיעה לאוסטרליה זה מבצע מסובך יותר מנסיעה לקפרסין למשל (אני לא בטוח שלי יש אומץ לטוס היום לאוסטרליה), שאלה נוספת היא אם היה לך פעם התקף חרדה בזמן טיסה?, ואת מפחדת משחזור החוויה המפחידה, עוד שאלה (סליחי לי אבל אני לא עוקב אחר השיחות כאן כמו שהייתי רוצה) היא האם עדיין יש לך התקפי חרדה ואיך את מתמודדת איתם? ועכשיו סיפור: הפעם הראשונה שהייתי צריך לטוס אחרי התקפי החרדה הראשונים שלי, גם אני חששתי מאוד, דיברתי על עם הפסיכולוגית שלי, ועם הרופא, והחלטתי משום לטוס (זו הייתה נסיעה לאירופה), החלטתי גם לקחת איתי קופסה של קסנאנקס, שיהיה, אבל החלטתי גם לא להשתמש בו בטיסה (את יודעת למה, מאותה הסיבה שאת לא להשתמש בקלונקס) ככל שהתקדמתי במסלול לעבר הטיסה (כניסה לנתב"ג, עליה לקומה השניה, הגעה למטוס, עליה במדרגות המטוס, ישיבה על הכיסה) החרדה עלתה וגברה, כלום לא עזר, כשהתישבתי על הכיסא נזכרתי שיש קסנאקס בכיס ושהחלטתי לא להשתמש בו, בשלב הזה כמובן ויתרתי על ההחלטה הזו ואמרתי שאם החרדות יתגברו במהלך הטיסה אני אקח קסנאקס אחד. בשעה הראשונה של הטיסה (נדמה לי שהייתה זו שעה) שתיתי בערך ליטר מים, ושמרתי על רמת חרדה די גבוהה, שכמו בכל התקף חרדה הלכה ופחתה, בנחיתה הרגשתי הקלה עצומה, בקסנאקס לא השתמשתי, אבל מאוד עזר לי שהוא היה בכיס שלי. בטיסה חזרה כבר שמתי את הקסנאקס במזוודה, לא הייתה לי חרדה, ואת קופסת הקסנאקס ההיה שחכתי במזוודה כשהגעתי לארץ (אני חושב שהיא עוד שם) ומאז לא נזקקתי יותר למרשם לקסנאקס. אני יודע שזה סיפור אישי שלי, ולא כל האנשים אותו דבר אבל נראה לי, שלפעמים יש הרים כאלה שצריך לכבוש ואחרי הכיבוש החיים יותר קלים, אולי זה ההר שלך?. אני מצרף את המייל שלי, אשמח אם תשלחי דוא"ל, בשביל שנוכל לדבר על זה...