ניתוק מעצמי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לך ד"ר. איני יודעת אם זה המקום לשאלתי אך בכל אני מעלה אותה: מזה מספר שנים שאני מצויה בדכאונות עמוקים לסירוגין. בחודשים האחרונים אני מטופלת ברסיטל ואצל פסיכולוג. אולם, אני מרגישה שהבן אדם שמדבר בטיפול, או כותב מכתבים ומביע רגשותיו, אינו אני. אני מרגישה ממש מנותקת מעצמי בו בזמן שאני מדברת/כותבת. אני מנסה "להתאפס" על עצמי אך אני ממשיכה להביע את אותם רגשות ומחשבות, גם אם בפועל איני בטוחה שאכן אני מרגישה וחושבת כך. זה ממש מוזר לי ואני מפחדת לשתף את הפסיכולוג בכך מחשש שיחשוב שאיני אמינה ואיני משתפת פעולה. הרי, לרוב, חלק גדול מהצלחת הטיפול זה לגלות פתיחות וכנות ולא לשחק אותה. וכך אכן אני שואפת לנהוג. ייתכן שאם הייתי יודעת מה אני מרגישה וחושבת באמת יכולתי לנסות להתגבר על הצד השונה שמנותק ממני, אבל אני לא יודעת. אני רק יודעת שזה לאו דווקא מה שאני אומרת. האם יש לכך הסבר כלשהו? ופתרון? אפילו כעת, שאני כותבת שורות אלו איני יודעת אם הן עולות ממני או ממשהו/מישהו אחר, זו ההרגשה. תודה על ההקשבה וסליחה על הטרחה, יעל.
היי יעל, אני לא ד"ר הידש, אבל קראתי את שכתבת והדברים שאמרת דיברו אליי והרגישו כמו משהו שהרגשתי בעבר. הייתי גם בטיפול פסיכולוגי, והייתה תקופה דיי ארוכה שבה אמרתי דברים לגבי הרגשות שלי ולא הייתי בטוחה אם הם "נכונים" או לא. נראה לי שמצב כזה של ניתוק יכול לנבוע מחרדה כלשהי בסיטואצייה בה את נמצאת מול המטפל/ת או בכל סיטואצייה אחרת. כך להערכתי לפחות זה הייה אצלי. בטיפול לדעתי גם יש מצב של לפתוח דברים ונושאים שלא היית מסוגלת לפתוח לבד, דברים שהם לא מוכרים לגמריי. בתוך המסע הזה לגילוי עצמי והתעסקות בנושאים שהיו עד כה טאבו שלא מדברים עליו, יש הרבה מהאי וודאות, אולי אי וודאות זו גורמת גם לשאול את השאלות "האם זה באמת מה שאני מרגישה או לא?" ולהיות פחות בטוחה בתחושות ובמחשבות. זה נראה לי מאוד סביר ובסדר לחוש כך. בכל מקרה - נראה לי שכל דבר שנובע ממך, כל רגש או מחשבה, הוא חלק ממה שקיים אצלך בפנים, גם אם את לא בטוחה שהוא לגמריי נכון. יש לנו הרבה מחשבות ורגשות שלפעמים סותרים אחד את השני, וחלק מהם חזק יותר ודומיננטי וחלק פחות. נראה לי שאת מביעה במכתב הזה רגש ומחשבה מאוד אוטנטיים של בלבול, אי ידיעה ואי וודאות לגבי עצמך, פחד מלהיתפס כמישהי לא אמינה בעיניי הפסיכולוג - נראה לי שאלו בדיוק הרגשות והמחשבות שברור לך שהם שלך לגמריי ושיש להם מקום חשוב בשיחה עם הפסיכולוג. דבר נוסף - אני לא לקחתי רסיטל, אבל בתקופה מסויימת לקחתי תרופות אנטי דיכאוניות אחרות, והרגשתי שחלק מההשפעה שלהן עליי הייתה שהן השטיחו את הרגשות שלי, כאילו פחות הרגשתי דברים, כאילו העולם נהייה קצת חד גוני מבחינה רגשית. אולי זה חלק מההסבר לגבי מה שאת מרגישה. ועוד משהו, אני יודעת שיש מן ציפייה כזו בטיפול להביא את "הדרמות" של החיים, אבל לפעמים אין לנו דרמות כאלו, ונראה לי בסדר גם להגיד: "אין לי על מה לדבר היום". אני מקווה שעזרתי לך במשהו עם כל ההרהורים שלי בקשר למה שסיפרת. שיהייה לך שבוע טוב! אני.
תודה למשתפרת אי אפשר היה לכתוב את הדברים טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש
