לאיש........

הי, אז מה הסמקת?????חבל שלא יכולתי לראות. אני כבר כמה חודשים פה בפורום ואני קוראת את תשובותיך,אתה פשוט משהו.....אני גם שמתי לב שיש פה אנשים מאוד אינטיליגנטים ואתה אחד מהם. למה דווקא לנו זה קורה??האם עדיף להיות טיפש ובריא מאשר חכם וחולה?????????. חשבת על זה פעם?? שגב

לא יודע למה נדמה לי שאמרת פעם שאת נשואה, אז אני אוותר הנסיון להיות חמוד :-) חשבתי על זה המון פעם, אבל עכשיו כשאני בא לכתוב לך תשובה, אני מוצא שאני לא יודע, אני לא יודע אם עדיף להיות בריא וטיפש, בעצם אני יכול להגיד שני דברים, עדיף להיות בריא, ונראה לי שגם עדיף להיות חכם. ואני חושב שאפשר להיות בריא וחכם, מאחר ולא כל הטפשים בריאים, האמת כרגיל היא חמקמקה ונמצאת כנראה באמצע. אני יודע שזה לא מה ששאלת, אבל אין לי תשובה למה ששאלת, אולי יש פה מישהוא אינטלגנטי באמת שכן תיהיה לו/ה תשובה... מה התשובה שלך? ודרך אגב שוב גרמת לי להסמיק..., זה מתחיל להיות הרגל

ערב טוב, כמובן שעדיף להיות חכם ובריא-אבל זה לא מה ששאלתי. לדעתי אנשים בעלי אינטיליגנציה גבוהה יותר ערים ובודקים את מה שקורה להם-כלומר יותר לעומק ולדעתי כשמתחילים לחקור גם באיזה שהוא מקום ניכנסים לזה יותר. אני אוסיף ואומר-שיש עוד כמה תכונות שיכולות לגרום לכל הבלאגן הזה והן-רגישות יתר,פרפקציוניזם וכמובן ביקורת עצמית גבוהה שהיא ניגזרת של פרפקציוניזם. לא יודעת למה אבל יש לי הרגשה שמה שכתבתי די נכון.ואני לא אומרת את זה על מנת לסחוט מחמאה בקשר לאינטיליגנציה שלי כי אני לא צריכה אישור מאף אחד. בקשר להסמקה-חבל שאיינני יכולה לראות????נכון אני נשואה ואני לא מתלוננת.אבל מאחר ואין לי מושג מי אתה ומי האנשים שכותבים פה בכלל אני רק יכולה לתאר לעצמי איך אתה ניראה כשאתה מסמיק. אז כך את זה בכייף ותהנה מהמחמאות-זה פשוט מגיע לך. שגב

סליחה שאני מתערבת באמצע.... גם הודעתי הראשונה לך גרמה לך , רק להזכירך, ל מה אם לא, סומק וויראטואלי, כך קראת לזה. (יותר נכון שאלת אם יש דבר כזה). נו ומאז, עברו מים בים והסומק נשאר ווירטואלי (וזאת למרות שאני לא ממש נשואה...)

שלום לכולם, האם כבר אמרתי לכם שכיף להיות פה? אז אומר זאת שוב. אני חושב שיש הבדל בין דיכאון וחרדה, את הביקורת העצמית הרגישות ביטחון עצמי לא יותר מדי גבוה, כל אלו אני קושר למצפוניות ורצון להיות בסדר כדי לא לספוג ביקורת, וקצת מסובך , כדי לא לספוג ביקורת אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי...כפי שאמרתי אני חושב שלפוליטיקאים לא יהיה אף פעם דיכאון. בכל זאת יש הבדל בין אנשים אשר סובלים מדיכאון וחרדה ובין אנשים אשר מתעניינים ומדברים על כך, מגיעים לטיפול פסיכולוגי או מדברים על זה בפורום ואז גם רוצים ויכולים לעודד אחרים. פה כבר באמת שמגיעים אנשים יותר איכותיים ואנשים שרוצים להעמיק. לצערי הפרעות נפשיות קורות בכל שכבות האוכלוסיה, ללא הבדל גזע ומין. למרות שדיכאון וחרדה שכיחים יותר אצל נשים. וכאן אני מגיע לשאלה של "איש" האם במקומות אשר נלחמים על הקיום יש פחות דיכאון? ההקבלה היא שיש הטוענים שנשים וגברים סובלים באותה שכיחות ומידה מדיכאון אבל נשים פונות יותר לטיפול וגם מוכנות יותר להיעזר ולדבר על זה. אבל באופן עקרוני השכיחות זהה. כך גם במדינות עניות. השכיחות דומה אבל אנשים יפנו פחות לטיפול או שבגלל קשיי החיים עם הדיכאון הבינוני קיים הכרח להמשיך לתפקד והם מוצאים את הכוחות להמשיך לתפקד כי אין ברירה. כך גם אדם עם שבר ביד או ברגל חייב להמשיך וללכת לעבודה ולא תמיד יכול להשאר בבית. בכל אופן לאנשים שמתענינים כל הנושא של בנפש והפסיכולוגיה הוא מאוד מעניין ומרתק. גם האנשים המתעניינים וגם הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה של הנפש. אני חושב שאין עיסוק אינטלקטואלי יותר מעניין, כך שאני בהחלט נהנה ביחד אתכם. שיהיה רק טוב, לשגב, אין לך מושג כמה המחשבות הללו פוריות בגובה של 10,000 מטר, תנסי... דר' גיורא הידש