נפתח את הבלוג מחדש?

שלום לכל המאושפזים והמאושפזות ותודה על כל התגובות לאמא רחוקה, אני מאחל לבתך החלמה מהירה ושתשוב לאיתנה, אני מניח שעכשיו היא מרגישה "טוב", אבל הטוב-רע הזה, שהוא גם מאוד רע יעבור מנסיוני.... לתמימי ולשאר המגיבים נראה לי שאני אקח לי חונך... מה איכפת לי? עוד שותף לחיים הלא נורמליים שלי. אולי הוא אפילו ילמד ממני, אבל אני מניח שזה צריך להיות אדם רחב אופקים השאלה היא אם אני אמצא אחד כזה... מעבר לזה יש לי ביום שלישי ועדה של ביטוח לאומי והשאלה היא אם בכלל יתנו לי קצבה כי אני עובד במשרה מלאה, והם יכולים לטעון שעצם זה שאני עובד מעיד שאני מסוגל לעבוד... ואז בלאו הכי לא יהיה לי סל שיקום ולא יהיה לי חונך...ומכיוון שהפסיכולוג שלי אמר שהפסיכותרפיה ביננו לא משהו, אזי יהיה לי פסיכיאטר בלבד מה שיכול להיות נחמד- פגישה עם פסיכיאטר פעם בחודש ודי... כאמור, הפסיכולוג שלי מפסיק את הטיפול ביננו הוא טוען שאני לא מעונין לגלות את צפונות נפשי, וסתם להתלבט על בעיות היום-יום אני יכול גם עם חונך... אולי אני אמצא חונך שילך לסדר במקומי את הארנונה וימצא לי מקום מגורים חדש, כי השותפים שלי "זורקים" אותי מהדירה. הם החליטו שלא מתאים להם לחיות עם מישהו שמעשן ולא שותף כלים, למרות שהם ידעו שאני מעשן כשהם נכנסו לדירה ואני שותף כלים מדי עם... יכול להיות שהם ראו את התרופות שלי או משהו או איזה מסמך ונבהלו... לא יודע, אני חושב שאני דווקא שותף די נוח, אבל כנראה שהם חושבים אחרת...בלאו הכי הם די פוצים ואין לי קשר טוב איתם אז אני מניח ששינוי יהיה טוב, מעבר לזה, שבדירה שאני נמצא בה עכשיו היו לי דני התקפים מאניים וניסיון התאבדות אחד. אולי אני יכול להאשים בזה את האויר בדירה ושינוי של אויר יועיל לי... מה אני יכול להוסיף? יש לי בזמן האחרון הרבה סקס יחסית לעצמי, אבל אני לא במאניה... למה זה חשוב... לא יודע, אולי זה אומר שאני יוצא מהדיכאון, אבל עדיין מרגיש לא טוב, הפסיכיאטרית שלי מפחדת שהנוגדי דיכאון יעלו אותי למעלה חזרה, אז הורדנו את הסרוקסט מארבעים מ"ג לעשרים מ"ג...אולי הסקס מוציא אותי מהדיכאון... בקיצור, אני יכול לספר לכם עוד אם תשאלו... כתבתי הרבה, נשלח את זה? נשלח... בברכה מיכאל(מיקי) שלא מתכוון לפתוח את הבלוג (לתמימי- זה יומן אלקטרוני ציבורי שבו מאן דהוא כותב על חייו) שלו, אלא לכתוב את הבלוג שלו כאן כנראה

שלום לך מיכאל וולקם טו דה קלב... אני מקווה שתרגיש איתנו נוח. אין צורך לשטוף כאן כלים, כמו כן אתה יכול להמשיך לעשן, העשן לא מפריע לנו... אבל בעצם לא חבל על הריאות שלך? לשיקולך...כמו כן אנחנו לא ניבהלים מהמסמכים הרפואיים שלך או מהתרופות... יש לי רק בקשה אחת אליך: אל תתאבד לנו. אתה יכול לחשוב על זה...לכתוב על זה... אבל...יש גבול... יפה שבחרת לכתוב כאן באתר, אתה מוסיף גוון וצבע. תמשיך להנות , נינה

היי מיקי בלוג נחמד פתחת פה... שמחה לקרוא על הסקס המתגבר. סקס תרפי זה הרבה יותר טוב לפעמים מזיוני נפש אצל פסיכולוג שחושב שלדון על חיי היום יום לא נאה לפסיכולוגים. אני אישית חושבת שמה שחשוב בטיפול זה הקשר והתמיכה ולוא דווקא לחפור ולחפור בנפש. כשאני התנדנדתי לי בין מצבי היפומניה לדיכאון עמוק מגעיל בהחלט לא דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על מעמקי הנפש ולא עשינו פסיכואנליזה אלא בהחלט עסקנו בענייני החיים הרגילים והפשוטים של לרחוץ כלים בין ענני הסיגריות (טוב לא בדיוק. אצלי זה היה יותר על כמה אני אמא רעה ולא מתפקדת ולמה אני צריכה להמשיך לעבוד כפסיכולוגית כשאני משוגעת בעצמי...) היא - הפסיכולוגית שלי- דיברה איתי בטלפון כל יום במשך שנה שלמה. תפקיד של חונך? עניין של נקודת התייחסות. לפעמים בסך הכל אנחנו צריכים מישהו שיאמין בנו ויישאר יציב איתנו כשכל שאר העולם קורס מסביבינו. וזה לא חייב להיות פסיכולוג מדופלם. אולי גם אנחנו יכולים לעזור כאן אחד לשני. עכשיו, כשאני כבר ממש בסדר, אני רואה אותה רק פעם בחודש. לא רוצה טיפול פסיכולוגי, אבל לא רוצה לוותר על הקשר איתה. אז זו הפשרה היצירתית שמצאתי לי. ובינתיים זה עובד לא רע. מה עוד אספר כאן על חיי? הבנות שלי שורות באמבטיה, מדי פעם הקטנה מושכת בשיער של הגדולה. לפני כן הן הפכו אותי לאווירון ותיקנו לי את הבטן. כמה עונג ילדים קטנים יכולים להכניס לחיים, ברגעים קטנים כאלה של קסם. ביום חמישי יש לי פגישה עם הפסיכולוגית האחראית עלי. החלטתי לספר לי שאני חולה במניה דיפרסיה. להפסיק להסתיר. במה יש לי להתבייש? קצת חוסר איזון במוח, קצת למעלה, הרבה למטה, ואז זה עובר. ובינתיים צוברים הרבה רשמים מכאן ומשם. תמשיכו עם הבלוג הזה. זה הרבה יותר מעניין מלשאול שאלות על תרופות. שבוע טוב, תמי.