לד"ר הידש, אבל נורמלי או פתולוגי?

ב"ה היי ד"ר הידש, המון זמן שלא כתבתי כאן, וזה משום שמצבי הוטב מאוד. אני נוטל כעת דפלאפט 500X2 אני עוד מעט מסיים את לימודי התעודה שלי בינתיים, חזרתי בתשובה ו... אני חרדי עכשיו... ועוד מעט אכנס למיסגרת ישיבה. אבל יש לי בעיה שעדיין מציקה לי ורציתי לשמוע מה דעתך לפני 20 חודשים כאמור, איבדתי קרובת משפחה בת 21 היינו מאוד מאוד קרובים. העניין הוא שאני חשבתי שסיימתי להתאבל, אבל לא כך הדבר, לעיתים קרובות ביותר מציפים אותי זכרונות, כבדים מאוד, ואני לא מסוגל להתמודד אני נשבר. אני מרגיש שכולם כבר התגברו, כולם כבר שכחו ורק אני תקוע בתוך האבל ולא עוזב מה דעתך? האם זהו אבל פתולוגי? האם להרפות? ואם כן איך להרפות? האם זה בסדר שאני מתאבל כשעברו כמעט שנתיים? אשמח לתשובה תודה רבה וכל טוב

לאלמוג לאבל אין חוקים מדוייקים וכל אחד נוהג לפי דרכו והרגשתו. לפי זכרוני הפטירה של קרובת המשפחה הייתה טראומתית לך כיוון שגם אתה היית במצב שבו יכולת להבין אותה ורגשית היית מאוד קקרוב אליה. עם זאת מקובל שישנה הטבה רבה באבל אחרי שנה. כמובן שלא שוכחים אחרי שנה וגם לא מפסיקים לחשוב על הנפטר, אבל מכאן לא רצים לאבחנה של אבל פתולוגי. בכל מקרה כדאי אולי להגיע למסגרת של מספר שיחות כדי לעבד את האובדן ולהרפות. אני שמח שאתה מרגיש טוב יותר, שומר על יציבות ועושה רק מעשים טובים. שבת שלום דר' גיורא הידש