האם לאמץ חונך או כלבלב?

שלום לכל המאושפזים והמאושפזות מזמן לא כתבתי כאן, וגם אני קראתי את ההודעה על הבדידות שגם מפריעה לי למרות שאני לא יודע אם היא נובעת מהמאניה דיפרסיה שלי....מה שקרה בזמן שלא הייתי כאן היא שניסיתי להתאבד והייתי מאושפז שוב פעם למשך שלושה שבועות ועכשיו אני עדיין מאושפז כחולה יום, ובדרך כלשהיא הצלחתי בכל זאת לשמור על העבודה שלי. כרגע מצבי יחסית יציב ואני לא בדיכאון קשה ולא במאניה, אם כי אולי הסרוקסט יביא אותי לשם, אם כי כרגע לא. הפסיכולוג שלי חושב שאני צריך חונך, מה שנשמע לי כמעט לגמרי מגוחך, אבל אילו הייתי רוצה חונך אני מניח שהייתי מעונין במישהו שהוא בעצמו מתמודד... מה בדיוק חונך יכול לעזור לי אני לא מבין...אבל מישהי שאני מכיר המליצה לי על הסל שיקום שדרכו אמור להגיע החונך ככלי למניעת אישפוזיי, שבזמן האחרון הפכו לתכופים למדי. למה חזרתי לפורום הזה? סתם כדי לדבר קצת עם עוד אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות, אז מה אתם אומרים? בינתיים החיים נראים לי כמו מעמסה די מעצבנת שאני מכריח את עצמי לעמוד בה, ואני מתיחס לאזהרות על הסיגריות כאל הבטחה... יפי, התקף לב לפני גיל חמישים ואני לא אצטרך לחיות כל כך הרבה, אני לא יודע איך להעביר את השנה הקרובה אז לחשוב שאני אצטרך גם להיות בן חמישים פעם... חשבתי גם לעשות טבלת ייאוש, נניח בהנחה שאני אמות בגיל 70, יש לי עוד כך וכך אלפי ימים לעבור. נראה לכם הגיוני? אבל האמת היא שאני כבר לא כל-כך בדיכאון, חזרתי לחיי חברה ולחיי מין, אמנם לא נורמטיווים אבל אני לגמרי לא נורמטיווי בלאו הכי, ואלה נראים לי סימנים טובים... עוד משהו? לא כתבתי בכלל בלוג שלי כבר המון זמן אולי נחזור לכתוב בו? תודה על התגובות מיכאל(מיקי)

למיקי, קודם כל טוב לשמוע ממך למרות הנסיבות העצובות. חשבתי עלייך מפעם לפעם ותהיתי מה קורה איתך.... עצוב לשמוע על הדיכאון ועל נסיון ההתאבדות. אין לי דברים חכמים לומר פרט לזה שכלב יכול להיות קרן אור נחמה במיוחד. עכשיו למשל הכלבה שלנו יושבת ליד הרגליים שלי ומסתכלת בי בעיניים מעריצות. לא חשוב מה אעשה היא תמיד תקפוץ "לחבק" אותי כשאכנס הביתה ותמיד יהיו לה עיניים שמחות. תשמור על עצמך ותהיה כאן קצת יותר, דנה

שלום מיקי התנסחת מאוד חמוד, נהניתי לקרוא, ובמיוחד על זה שחזרת לחיים הנורמליים...(יש דבר כזה?) כולנו נמצאים "באישפוז" מי במקומות קטנים וצרים ומי במקומות רחבים וגדולים מה שחשוב באמת זה מה מרגישים בפנים...עמוק בלב... אני חושבת שלאמץ ולגדל בעלי חי זה כיף, מפיג בדידות ומרגיע. בנוסף, אם יש באפשרותך לאמץ גם חונך לא הייתי מוותרת על זה... מה רע להפגש ולבלות עם אדם נוסף? בתנאי שיהיה לך מעניין איתו... אז שיהיה לך נעים בלב, נינה

דאגתי לך אבל ידעתי שתחזור למרות הכל, גם חונך וגם כלב או חתול אני יודעת שזה עוזר. אולי חתול עדיף כי הוא דורש פחות טיפול מכלב. אני קניתי חתולה לבת שלי לפני שנה ועכשו הבת פה ןהחתולה לבד בבית שם ופעם בשבוע נותנים לה אוכל לשיפוטך!! גם אנחנו מחכות שהמניה תתיצב ונחזור לחיים רגילים גם לי יש מחשבות על העתיד הלא מזהיר שאורב בפינה עם חיוך מרושע ומחכה לנפילה הבאה ואומר אמרתי לכם תחזור לכתוב בבלוג אני אכתוב לשם

לאמא רחוקה האם החתולה לבד לבד? יש לי חתולה, בת 18... לא צעירה ידוע שחתולים מאוד מאוד רגישים, יותר מכלבים למרות שהם לא מביעים זאת...חתולים זקוקים לחברה כשאין סביבם אנשים או בעלי חיים אחרים הם סובלים מאוד מבדידות... נינה

אהבתי את מה שכתבת על זה שאתה לא לגמרי נורמטיבי... כנראה כולנו לא ממש נורמטיביים כאן בפורום, למרות שמישהו יכול להסביר לי פעם מה זה נורמטיבי? האם יש חיה כזאת? כלב? חתול? חונך? אולי תאמץ חונך. תלמד אותו קצת מחוכמת חייך ומחוויותיך הבלתי נורמטיביות. אני בטוחה שחונך כזה יכול להנות וללמוד ממך המון. חשבת על זה? הוא בטח יושב לו אי שם ומאד רוצה להכיר אותך, אולי הוא דווקא בחור נחמד? מסכימה איתך שעזרה ממשית ביותר ניתן לתת בעיקר מי שמכיר את החוויות המופלאות של לרצות למות ולבלות בבתי חולים. אבל גם מפגש עם חונך יכולה להיות חוויה מעניינת. למרות שאני בהחלט מבינה את המבוכה. הפסיכולוגית שלי פעם הציעה לי שהמשפחה שלי, משמע הורי ואני- נלך לטיפול משפחתי. ואני, בשביל הרקורד, עברתי את גיל 18 כבר לפני 18 שנה... אז זה הרגיש לי מביך קצת כמו ההצעה של הפסיכולוג שלך לאמץ חונך- נורמטיבי כזה, שיקל על בדידותך וישמור על נפשך מפני אישפוז נוסף. תרגיש טוב, מיקי, אתה מוסיף כאן חיים. דרך אגב, מה זה הלוג שלך? תמי.