עוד על מטפל-מטופל

לכולם, לפני כמה זמן כתבתי כאן הודעה על מה שאני מרגישה למטפל שלי וכל העצות וגם זו של הרופא היו לשתף אותו ולספר לו. אז עשיתי את זה אתמול . אמרתי לו שאני חושבת עליו הרבה, שאני מחכה כל השבוע לפגישה, שאני רוצה שיחבק אותי ושיהיה יותר חם אלי. היה לי מאד קשה לספר לו את הכל. ועכשיו אני מרגישה מאד מבולבלת. נראה לי שעברתי את הגבול שהתאים לו ושקצת הבכתי אותו. הוא לא חיבק אותי למרות שביקשתי והייתה לי הרגשה נוראית אחרי שיצאתי מהפגישה. פשוט אני לא רוצה לחזור אליו. כל כך התביישתי ועד שהיה לי אומץ לספר לו והוא נשאר אדיש. הוא אמר לי שהוא לא יודע מה להגיד ושאל אותי "איך לדעתך אפשר להמשיך מכאן". עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. ציפיתי שהוא ידע איך להמשיך. אבל כנראה שהוא לא יודע. אז מאתמול יש לי מועקה מאד קשה. שלחתי לו דוא"ל והוא לא התייחס אליו. עכשיו אני מרגישה ממש בודדה ומצטערת שסיפרתי כי אולי הוא לא ירצה לטפל בי יותר.? אשמח לשמוע את תגובתכם מיקי

מיקי שלום קודם כל, אם הוא מטפל טוב, הוא לא ירצה לוותר עליך, למרות שהבכת אותו. אני הבכתי את המטפלת שלי הרבה פעמים. בדברים מאד אישיים שכתבתי לה. בזה שפעם ביקשתי- לקחתי ממנה חיבוק והרגשתי איך הגוף שלה מתקשח במבוכה. בשאלות אישיות ששאלתי אותה ולא היה לה נוח לענות לי והשאלה המשיכה לרחף בחלל החדר כמה פגישות אחרי זה עד שהיה לי האומץ שוב להעלות את העניין. המטפלים שלנו הם בני אדם סובייקטיביים, בנוסף להיותם שם בשבילנו. וככאלה, יש להם את סגנון העבודה שמתאים להם ולאישיות שלהם. זה שהוא לא מחבק זה אולי בעיה שלו להכניס חלק גופני לטיפול, וזה בטח קשור יותר אליו מאשר אליך. המטפלת שלי הודתה בפני שקשה לה עם מגע למטופלים, שמגע עבורה באופן כללי דורש יותר זמן, וזה משהו שהיא לא יכולה לתת לי בטיפול. למדתי לקבל את זה, למרות שאני כל כך אוהבת מגע בעצמי ולפעמים זה מאד מאד חסר לי ונראה לי כל כך מתבקש. אבל כזאת היא. והיא גם ביישנית, ונבוכה בקלות. לא רק ממני שאני כזאת ישירה וגלוייה. אבל יש לה גם את התכונות המופלאות שבגללן אני אוהבת אותה כל כך. זה קצת כמו מן שלב כזה בהתבגרות, שאנחנו לומדים לקבל את הורינו כבני אדם בזכות עצמם, לא רק כהורים שלנו. ולמרות חסרונותיהם עדיין אנחנו אוהבים אותם. אני אוהבת את המטפלת שלי יותר בגלל חסרונותיה. זה הופך אותה לאנושית, כמוני. זה עוזר לי לנפץ את האידיאליזציה הזאת שאני עושה כל כך הרבה פעמים לאנשים. תחכי לפגישה הבאה. תני גם לו זמן לעכל. משברים כאלה בטיפול הם תהליך. והם הזדמנות מאד חשובה לשינוי ולהתפתחות. בהצלחה, ושבת שלום, תמי.

אני מסכימה עם תמימי שכל מטפל הוא אינדיבידואל עם דרך עבודה והתקשרות שונה כמו שיש גם אנשים אחרים שמתקרבים יותר מהר או לא מתקרבים בכלל. בגללזה צריך שהמטפל יתאים למטופל. עבורו מדובר בעבודה. נכון שזה נורא להסתכל על זה ככה, אבל מה היה קורה אם מישהו מהעבודה שלך היה מבקש לחבק אותך פתאום? כל הנושא של קירבה בין מטפל למטופל נראה לי סבוך וקשה למטופל בייחוד. החדר הופך להיות המקום הכי אינטימי עלי אדמות וקשה לפעמים להפריד בין הטיפול לשאר החיים. ואני בכלל לא בטוחה שצריך. אולי כדאי לשאול את עצמך מה היית רוצה שיקרה? מה רצית לקבל ולא קיבלת והאם באמת היית פתוחה לאופציה שהוא ירגיש שאין מקום לחיבוק או מגע בפגישות? אני מקווה שתוכלי להרגיש יותר טוב ושהעניין הזה יתפוגג במהירה או ייפתר באיזו דרך.

אני לא חושבת שתמיד כדאי לספר הכל למטפל, יש דברים שהוא לא יכול להתמודד איתם ולא כל המטפלים מספיק מנוסים כדי לדעת איך להתנהג עם כזאת חשיפה והם גורמים לנזק. אני עברתי דבר דומה עם המטפל הקודם שלי שהייתי פשוט מכורה אליו ולתחושה שהייתה לי איתו, הוא מילא את כל החיים שלי, ואז החלטתי לעזוב. לא יכולתי להתמודד עם כל הרגשות ולא יכולתי לשתף אותו כי לא היה בינינו קשר מהסוג הזה. לפעמים רגשות כלפי המטפל גורמים לעוד ועוד כאב ואנחנו באים לטיפול כדי לקבל הקלה ולא להוסיף לסבל. אם המטפל שלי היה דוחה אותי לא הייתי יכולה להתמודד עם זה ולכן העדפתי לעזוב. תחשבי אולי זה הדבר הכי מתאים לך, כי בסופו של דבר את רק עבודה בשבילו ואחר כך יש אנשים אחרים שהוא מחבק אותם בזמן שאנחנו ממשיכות לחשוב עליהם ולדמיין אותם איתנו. ירדן

מיקי האם התחושות שאת מתארת מוכרות לך גם במצבים אחרים? החומרים שעולים בחדרו של המטפל הם בד"כ חומרים שעולים בסיטואציות אחרות, מחוץ לחדרו של המטפל. בחיי היום יום לא תמיד יש אפשרות לעבד את התחושות והרגשות שתארת. יש לך הזדמנות להמשיך ולדבר עם המטפל על כל התחושות והמחשבות שעלו בתוכך בעקבות תגובותיו. תחשבי על עצמך, אל תדאגי לקשיים שלו... בהצלחה.

למיקי אכן לספר למטפל זה הצעד הראשון ומכאן צריך להמשיך הלאה. אני תקווה שהמטפל כן ידע ויודע כיצד להמשיך מכאן ואני מקווה שהוא כן יענה למייל ויהיה חביב בפגישה הבאה. שבוע טוב דר' גיורא הידש