דיכאון

מאמצע י"ב התחלתי להפנים דברים ולא לדבר עליהם ולא לדבר עם חברות על מה שמציק לי או מפריע לי,הגעתי למצב שהייתי בדיכאון,ולא היה לי כוח יותר ללמוד ,ואיך שהוא כן משכתי את עצמי לסיים לימודים,ודיברתי עם יועצת בית ספר והיא רצתה לשלוח אותי לפסיכולוג לפגישה ולא רציתי כדי שההורים שלי לא ידעו מה עובר עליי.קיצר אחרי זה התגייסתי לצבא ואני בתפקיד שלא עושה לי טוב, ואני עדיין בדיכי כל רוב הזמן,וכל הזמן בא לי לבכות,ואין לי ערך לחיים יותר,ואין לי כוח לחיים יותר,ולפעמים בא לי למות מאשר להתמודד עם החיים.מכיתה י"ב נארסו לי החיים-ניהיתי פסימית,אבד לי הערך לחיים,אין לי שימשוך אותי כשאני בדיכאון כי אף אחד לא יודע כל מה שעובר ועבר עליי,ואני לבד בזה,גם ההורים שלי לא יודעים מה עבר עליי בשנה וחצי האחרונות.ואני גם לא רוצה שידעו אני רוצה לנסות לעזור לעצמי אם זה אפשרי לבד.אבל שוב הבעיה היא שאני בצבא,ויהיה קשה לי לבד.חשבתי אולי אתה מכיר ייעוץ פסיכולוגי דרך האינטרנט,לא פנים מול פנים,כי אני לא יהיה לי אומץ ללכת או לקבוע.מה לעשות?????????????

למעיין אני חושב שכדאי לקבל ייעוץ וטיפול, דיכאון היא הפרעה חולפת ובהחלט ניתן להבריא ממנה ולהרגיש בטוב. בהיותך בצבא כל טיפול מחוץ לצבא אסור, גם באינטרנט וגם פ.א.פ. בצבא יש מערך די טוב של בריאות הנפש, ובהחלט כדאי לפנות לקב"ן, הקב"נים יכולים לעזור גם בשיחות ולא רק במתן הקלות ושחרורים. שבוע טוב דר' גיורא הידש