עזרה בבקשה

כואב לי כבר הראש. לפני מספר שנים היתה לי תקופה קשה שהתבטאה בהרגשת עצבות וכן כפייתיות במעשים ובמחשבות. הכפייתיות במעשים עברה, אך המחשבות המטרידות חוזרות אליי מידי פעם. המכנה המשותף של אותן מחשבות הוא הרגשת אשמה. כלומר המחשבות הן כאשר קורה משהו שעשיתי או אמרתי ואני מרגישה שלא הייתי צריכה לעשות, או שהזקתי למישהו. אני כותבת אליך, כי עכשיו אחרי הרבה זמן שוב עלתה לי מחשבה ישנה שחשבתי שנפטרתי ממנה. בעבר עבדתי במוסד לזקנים. יום אחד נתתי לזקן שלא כל כך מודע למעשיו, סלט גזר מתוק. המטפלת ראתה ואמרה שאסור לו סוכר אז היא לקחה את זה ממנו. זמן מה אח"כ, לא זוכרת מתי הזקן נפטר. הכנסתי לעצמי לראש שיש לזה קשר לסלט שנתתי לו ואני אפילו לא זוכרת ממה נפטר. פתאום, לאחר שנים המחשבה הזו חזרה לי לראש ואני משכנעת את עצמי לקחת אחריות ולהרגיש אשמה. הכי נורא כשאני מרגישה שהמחשבות אינן סתם טורדניות אלא אמיתיות - כלומר, אני באמת אשמה. הראש כבר מתפוצץ. בכל פעם שעולה מחשבה כזו אני נעשית אדישה לסביבה, לא מסוגלת לשמוח באמת, גם לא מסוגלת להיות עצובה, לא מסוגלת לעשות דברים כרגיל, מתבטלת, וחושבת אך ורק על זה. מה לעשות? האם אני אשמה?

ערב טוב מישל אני מתארת לי שזה לא מאוד יעזור לך מה שאני רוצה לומר לך , אך אני מקווה שתתנחמי בעובדה שהייתי בדיוק במצב שלך. ימים רבים ושנים שלמות חייתי בצל של עצמי. מלאה במחשבות טורדניות על כמה שאני אשמה ואחראית על כל דבר. הסבל של הטורדנות והמחשבות הנוראיות מרגישות כמו איזה קצר חשמלי במוח שנמשך ללא הפסקה ומנוחה לאורך כל החיים. הייתי בטיפולים פסיכולוגיים מעל 20 שנה עד שלבסוף פניתי לטיפול התרופתי וחיי ניצלו. את שומעת אותי? ניצלתי בעזרת הטיפול התרופתי. החיים נכנסו לפורפורציות של אדם נורמאלי. להערכתי אין לאדם בריא שום יכולת להבין מזה סבל של מחשבות טורדניות. ואני ממש ממליצה שתפני לרופא משפחה ותבקשי עזרה. את לא לבד. אנשים לא מתים מגזר מתוק אלא אם הם נחנקים על המקום.מאחר והזקן לא מת על המקום בוודאות שאין לך כל חלק בכך. יש מוצא ויש תרופה. החלמה מהירה. אורלי.

תודה לאורלי ואני מצטרף לדבריה כל טוב דר' גיורא הידש