התייחסות לסוגיות העברת סמכות האשפוז לביהמ"ש

לגיורא שלום רב, הודעה זו מתייחסת לנאמר בהודעה הזן: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=42308&t=42207 ראשית : אתה טוען בהודעתך כי : כיון שהפסיכיאטרים הם רופאים הם אינם רוצים ללכת עם שני כובעים, של רופא ושל שופט. לסוגייה זו ברצוני להוסיף זווית ראיה קצת שונה, על סמך מידע שהגיע לרשותי, ולשאול את *** דעתך*** בנושא. --- נדמה כי מעצם טבעה של הפסיכיאטרייה , יש שיפוט קשה וחמור של האמת של המטופל, לפעמים תוך כדי דריסה ברגל גסה של טענותיהם של המטופלים על יחס לא הולם. האם מכיר הנך את המינוח הבסיסי בסוציולוגיה: הגדרת מצב? הגדרת מצב מתרחשת בין כל שני אנשים באינטרקציה חברתית. למשל : שתי מדינות נלחמות. הן מסכימות שהגדרת המצב היא מלחמה. אולם במפגש הראשון של הפסיכיאטר והמאושפז בכפייה בתהליך האשפוז הכפוי הזדמן לי לראות אבחנות רבות בחיי בהן טענותיו של מאושפז על אלימות שהופנתה נגדו אינן אלא "מחשבות שווא" אולם טענותיהם ( המופרכות) של קרובי המאושפז או של הפסיכיאטר המחוזי הן אמת לאמיתה. ניתן לדבר על תרבות הכפייה הפסיכיאטרית במונחים של 'קאלט' ( ארווין גופמן דיבר על זה במאמרו המפורסם 'מוסדות כוללניים' : עולמם של אנשי הסגל) . כאשר אני רואה את הפסיכיאטרים משתמשים ב"ידע הרפואי" שלהם בכדי לא רק לספק תרופות לאנשים המבקשים זאת מרצון ( תפקיד חשוב, חיוני ולגיטימי) אלא כ'שופטים' של אמת ושקר... סבורני שתפקיד השיטור החברתי אינו נכפה עליהם כפי שהם מתלוננים. אף אחד לא יכול לכפות עלי להלקות אדם אחר בשוט אם איני רוצה.

שלום גיורא, אתה שואל מדוע ה'תלונות' -הטענות והמענות על מצב הכפייה דהיום אינן מופנות אל חברי הכנסת . אכן : כמובן שלצורך שינוי המצב שמביא לפגיעה חמורה בכבוד האדם בהיקף כל כך נרחב , ושלילת חירות סיטונאית באופן לא נחוץ: יש לפנות לשינוי החוק. אולם, צר לי אבל התפקיד לא "נכפה" על פסיכיאטרים : בכל דיון חקיקה שכזה פסיכיאטרים מהווים קבוצת לחץ קשה מאד על חברי הכנסת . לארגונים וולנטירים בנושא : דלי משאבים יחסית , העוסקים בזכויות אדם קשה להוות קבוצת לחץ באותה מידה. פסיכיאטרים העובדים בשירות המדינה המשתתפים בדיוני ועדת כנסת לצורך שינויי חקיקה אינם עושים זאת על חשבון זמנם הפרטי אלא במסגרת זמן עבודתם. רוצה לאמר: ה'קבוצה' הפסיכיאטרית הינה קבוצת לחץ גדולה על הכנסת. בניגוד לתדמית של הפסיכיאטר המסכן, הקושר מאושפז כשאקדחו של המחוקק מוצמד לרכתו, או המשפיל מאושפז כי הינו תחת איומי המחוקק ולחצים בלתי סבירים, הפסיכיאטרים עצמם, יזמים לא קטנים בעניין. כאשר ניתן להם החוק ב 91 חרגו מגבולותיו בהרבה ולא הפנימו את פסקי הדין שנתנו בנידון. אומרים להם לאשפז פחות ( החוק + פסקי דין בנידון ) והם עושים את ההיפך: פסקי דין רבים של בית המשפט המחוזי מסוף שנות ה תשעים ותחילת שנות ה 2000 קובלים על כך שפסיכיאטרים מתעלמים הן מהוראות החוק והן מן הפסיקה. לא הייתי קוראת לזה : "מישהו כופה עלי לשלול את חירויותיו של הזולת" בברכה, ענבל

לסיכום : תפקיד השיטור החברתי לא 'התלבש' בכוח על הפסיכיאטרייה אלא תואם הנחת יסוד מאד בסיסית של פסיכיאטרים רבים : יש בכוחי להבין את האמת של המטופל שהוא אינו מבין אותה. כל המהות של המטופל והוויתו על כף ידי.

שלום לענבל, את כותבת דברים נכונים, עם זאת המקום לשינוי הוא בחוק ובכנסת. הבסיס לאשפוז הוא החוק, אחר כך מדברים כבר על פירוש החוק ורוח החוק. אין מה לעשות החוקים נקבעים בכנסת וגם הרופאים חייבים להשמע להם. וטוב שבתי המשפט מפקחים על הפסיכיאטרים. רק טוב דר' גיורא הידש

היי ודאי שהתיאוריה צודקת ואנחנו רואים כל אחד מפרספקטיבה מסויימת. כך אנחנו בנויים - קיימת תחושה שאדם יפה הוא כנראה גם אדם מוצלח וטוב, גם הפסיכיאטרים סובלים מסטיגמות אלו כמו כל אדם, תוסיפי לזה את הכוח והגעת לתמהיל לא טוב. אני מסכים אתך שחייבים להלחם ולהתריע נגד דיעות קדומות, בציבור ובפסיכיאטרייה וזו החשיבות של עבודתך. אני אענה על שאלתך רק אחרי שאקבל תשובה, לפי דעתך-האישית, מי צריך לדאוג ולטפל במקרים של מחלה ואלימות - רופאים, מערכת המשפט, או הציבור. כדאי מאוד לקרוא על המהפכה האיטלקית אשר הגשימה את רוב הדברים שאת נלחמת עליהם. בשנת 80 סגרו את רוב בתי החולים הפסיכיאטריים והאשפוזים בכפיה נתנו ביד של .......אנשי ציבור=ראש העיר. אבל מה דעתך האישית, לא הבנתי דר' גיורא הידש

שלום גיורא, לגבי דעתי האישית אין לי עדיין עמדה מגובשת המכילה את כל ההיבטים של האשפוז. גיבוש דיעה רצינית, לעניות דעתי, דורש עיון מדוקדק במקבילות מחו"ל--> מה שנהוג לכנות 'העולם הנאור', ובדיקה מדוקדקת של גורמים רבים. אך העקרון לדעתי הוא כזה : אדם אלים : כל אלימות נובעת מהלך רוח נפשי מסויים : קנאות דתית, קנאה חסרת פשרות לאישה ( במקרה של אלימות נגד נשים) או אפילו פסיכוזה . לחברה יש את הזכות להגביל את ההוויה : לא את המעשה שהביא להוויה. למשל : קנאי דתי שקנאותו גורמת לו למעשים אלימים : להגביל רק את מעשיו, לא לנסות לשנות בכוח את אמונותיו. קרי לגבי אדם אשר מצבו הנפשי מביאו לאלימות ( למרות שאישית הנני סבורה שמצב נפשי מביא להסתגרות, חוסר הסתגלות בחברה אך לא לאלימות כפי שישנה סטיגמה) : להגביל את מעשיו, לכלאו אם הוא פוגע באחרים, ואם הוא לוקה בנפשו : בתנאים של מעצר מקל: כמו לילדים. יש ילדים שמבצעים מעשי אלימות מחרידים ונכלאים בתנאים מקלים. כך לגבי הפגועים בנפשם. אבל לשנות בכוח את ההוויה של האדם שמתוך מצב נפשי עשה מעשה אלימות זו אלימות בפני עצמה מה גם שמאמינה אנוכי ששינוי מצב נפשי יכול להיעשות רק מרצון. נסיון לשנות את המצב הנפשי בניגוד לרצונו של אדם הוא פגיעה קשה בפרטיות ובכבוד, ויכול להיעשות רק על ידי הכנעה והפחדה . פסיכותרפיה אמיתית או שינוי נפשי אמיתי יכול להיעשות רק מרצון. מקווה מאד שעמדתי הובהרה, בברכה , ענבל