בבקשה דר' - ההודעה נערכה

אז הסיפור שלי הוא כזה: כשהייתי בכיתה ח' הייתה לי חברה בכיתה בשם**** הייתה ילדה מאוד חמודה וקצת לא "מקובלת" בכל אופן לפעמים היא הייתה בוכה והיו לה הרבה משברים שאנחנו ה"חברים" לא ראינו את זה כ"כ! בכל אופן אני אישית לא הייתי חברה ממש טובה שלה אבל הייתי חברת בית ספר כזאת.. יום אחד אפילו אמא שלה יצאה מהבית שישי שבת עם אחים שלה והיא הזמינה אותי ועוד שתי חברות טובות שלי :לי וענת היה מאוד מאוד כיף בתור ילדות כיתה ח' ישנו אצלה ראינו סרט מפחיד :שתיקת הכבשים אכלנו ממתקים רקדנו עם מוזיקה ולבסוף נרדמנו... (: בבוקר לי חברה שלי הלכה מכיוון שאבא שלה התקשר ואמר לה שדודה שלה נפטרה את הבוקר והלילה אני לא ישכח לעולם אני בבוקר נכנסתי להתקלח ומפה היה מאוד מעורפל אני לא זוכרת..בכל אופן בסוף הלכנו הביתה. תק' לא קצרה אחרי זה במקיף מורן הביאה לי את העגיל באף שהיה לה היה לה חישוק ואני מאוד רציתי חישוק באף ולא מצאתי..והיא אמרה לי "עכשיו הוא שלך" . יום אחד.. יום שישי אני אחרי ארוחת ערב הכנסתי מכנס למייבש כביסה ובדיוק באתי להתקלח עד שנשמע צלצול טלפון בבית. אח שלי שגדול ממני בשנתיים התקשר ואמר לי: "**** התאבדה" אני לא הבנתי אמרתי ***?? איזה ****?? נו זאת היא בשיכבה שלך או בכיתה שלך לא יודע... אני אמרתי לו מה?? מה אתה עובד עלי?? בקיצור לא נכנסתי להתקלח אמא שלי אמרה לי תרדי למטה תראי אולי הוא לא עובד עלייך..אני ירדתי למטה ואני רואה חצי שכבה שלי נמצאת שם וכולם בוכים..ובוכים.. ועדיין לא האמנתי אז התקשרתי לאבא שלי שהוא עובד במד"א והוא נהג אמבולנס וחובש ושאלתי אותו אם היה מקרה ברחוב כזה וכזה..והאו אמר לי: כן. הייתי בהלם!לא האמנתי ומותך אינסטינקט יישר הלכנו לבית שלה ששם גם אבא שלי היה ופינה אותה.. ישבנו במדגות של הבית שלה מתחת לבניין והמורות הגיעו...היינו שם חצי לילה כשהגעתי הביתה ישנתי במיטה עם אמא שלי וכל הלילה היו לי הזיות ופחדים ולא יכלתי להירדם אחותי בלילה הגיעה אחרי וישבנו לדבר אני אמא שלי ואחותי. למחרת הגענו למקיף ושם כל צוות המורות שלנו והיועצות עשו איתנו שיחה וביום השני כבר הבנתי הכל.. מפה והלאה זה היה ממש מפחיד אני בתור ילדה בת 14 הייתי מפחדת להתקלח תקופה מסויימת (בגלל שהתקלחתי אצלה) לא יכלתי לשמוע כל דבר שהזכיר אותה זה הביא לי צמרמורת והרגשתי וזה היה נכון שאני אולי לקחתי את זה יותר חזק מהילדים בשכב לאורך הזמןאומנם לא ראו את זה אבל עובדה זה עד היום רודף אותי ועברו 4 שנים. את העגיל באף לא נתתי לאמא שלה שכולם הביאו לה את הדברים של מורן כי הרגשתי שזה מתנה ממנה שהשאירה לי אז השארתי לעצמי ולא הורדתי אותו עד השנה. בכל אופן עכשיו זה פחות משמעותי אבל שאני לבד אני כל הזמן מדמיינת אותה שאני עולה במעלית אני רואה אותה תלויה למעלה שאני ישנה במיטה אני רואה אותה באה מהחושך שאני הולכת לבד אני רואה אותה מאחוריי (לא רוה באמת מדמיינת וזה מביא לי פחד). ואני לא יודעת למה זה קורה לי ולמה זה כל הזמן לא מפסיק לרדוף אותי.. ודר"כ אגב אף אחד לא יודע למה היא התאבדה! היא לא השאירה פתק ולא שום סימן שמעיד על כך.. אולי ההורים (שהם גרושים) ידעו מזה..ואולי לא אבל אף אחד באמת לא יודע.. ובסו"פשבוע שהייתי אצל אחות של החבר שלי ב"א ישנו אצלה ודיברנו על הרבה דברים והיא הציעה לי לחקור את העניין ואת כל הקטע של התאבדויות ללכת לפסיכולוג ולעשות תחקיר וסרט ואני חשבתי שזה רעיון מצויין מאוד אני צריכה לעשות סרט בשנה הבאה בתור הבגרות שלי אבל החלטתי שזה יותר מדיי חשוב בשיל סרט בגרות ואני לא יודעת אם יהיה לי מספיק זמן בכל אופן החלטתי שאני רוצה לעשות את זה ללכת לפסיכולוג או לאנשים מומחים שיחקרו וימצאו למה זה רודף אותי (לאור העובדה שין לי כסף לזה..) ואני ייעשה תחקיר עלייה ואולי אני ייגלה חוט קטן לשאלה של למה???..למה זה קרה?.. כי בסופו של דבר הייתי מאוד רוצה להשתחרר מהפחד הזה. הייתי מאוד רוצה לשמוע תגובה שלך.. תודה!! תודה תודה!

לבופה קראתי את מכתבך בעיון והדבר החשוב ביותר שאני יכול להגיד לך שהדבר באמת מפחיד ולא פלא שאת פוחדת וזוכרת. התאבדות של נערה הוא תמיד דבר מפחיד ובמיוחד כאשר אנחנו לא יודעים את הסיבה לכך. גם הנסיבות שבהן סיפרו לך על ההתאבדות היו די טראומתיות ולא בעדינות ולאט לאט. כך שאין פלא שאת פוחדת וגם מתקשה לשכוח את ההתאבדות. אכן, חשוב להתמודד עם האירוע, אפשר להתמודד על ידי עשית סרט וחקירת הנושא, ואפשר גם ללכת לפסיכולוג כדי להבין מדוע התגובה שלך קשה יותר מהאחרים וגם להשתחרר מהזכרונות שלעתים מציפים אותך חשוב שתטפלי בדברים וטוב שאינך מתכחשת לרגשות שלך. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה לך ד"ר זה היה חשוב לי