לדר שלום

אני סטודנטית כבר שלוש שנים וחצי. בשנה וחצי האחרונות אני מרגישה מעין דכדוך בעקבות חוסר הצלחה בלימודים, אינני מצליחה להשיג ציונים טובים מכיוון שבחרתי במסלול לימודים קשה יחסית. מצד שני המוסד בו אני לומדת מזלזל רבות בסטודנטים לא מצטיינים - שהם נחלת הכלל . גם מדאיג אותי שאולי לא אמצא עבודה טובה בעקבות הציונים שלי מה שעוד יותר תורם לירידה במוטיבציה. בנוסף לאחרונה התחברתי עם חברה דכאונית, אובססיבית, חרדתית ולחוצה שביליתי איתה המון שעות אם בטלפון או במפגשים. ההתחברות איתה לא עשתה לי טוב כלל, אני מרגישה "שנדבקתי" ממנה מעט ומאז שנהיינו בקשר לא הגעתי לשיעורים בסמסטר האחרון, להזכירך שגם כך היה לי קשה. הרקע האישי שלי לא קל אני גם כך מגיעה ממשפחה אלימה ובקושי רב הצלחתי להגיע לאוניברסיטה, לאחר השלמות רבות של בגרויות. עכשיו אני רואה איך כל מה שעמלתי בשבילו מתפרק לי מול העיניים כי אני פשוט לא מסוגלת לחזור ללמוד, אני יודעת שבעזרת הלימודים חיי יראו הרבה יותר טוב בנוסף לכל השנים והכסף שהשקעתי שירדו לטימיון אם לא אצליח להתאפס בזמן. מבחינתי זה מדכא אך בהחלט לא סוף העולם! יש אלטרנטיבות אחרות פחות טובות באופן משמעותי אבל קיימות. אני יודעת שיש לי דיכאון רציתי לדעת עד כמה מצבי חמור כאשר לאחרונה אני לא מסוגלת לאכול אוכל שהוא לא סופר טעים (לעומת העבר) ואם בסביבות השעה שלוש או ארבע אני מתעוררת הסיכוי שאחזור לישון קלושים. עד לפני כמה שבועות הייתי ישנה המון במהלך היממה ועכשיו אני ישנה שש שעות שלש בלילה ושלוש ביום. האם כל אדם ששרוי בדיכאון יש לו יסוד כלשהו של מחלת נפש אחרת כפי שנרמז באחד המאמרים שלכם? דבר זה גורם לי לרתיעה לגשת לטיפול, כדי לא להדביק לעצמי תוית של פגומה. האם לדעתך עליי לגשת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי? כמו כן לפני שמונה חודשים הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא כל כך הועיל כי היה לפני הלימודים ובמקום להתרכז בטיפול התרכזתי בלימודים שגזלו ממני אנרגיה רבה. מקווה שתוכל לענות על שאלותי. כרגע אני מתלבטת האם לחזור לטיפול הפסיכולוגי או לפנות לפסיכיאטר פרטי, מחשש לבעיות בעבודה, כמובן שאין לי עודף כסף . תודה מראש מקווה שתהיה לך הסבלנות להגיע עד הלום.

אני מסכים איתך שדיכאון היא מחלה "מדבקת" במובן הזה שהשהות במחיצה עם אנשים מדוכאים גורמת גם לך להיות מדוכאת. מצד שני- מדוע בחרת להיות דווקא איתה? סביר להניח שיש לכן משהו מן המשותף אחרת לא הייתן ביחד. לא ציינת אם יש לך חבר, האם הסיבה לדיכאון היא כשלון בלימודים?, מה את עושה חוץ מללמוד?, האם את עובדת? לפני שאת רצה לתרופות ניתן לנסות טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) שנחשב ליעיל במצבי דיכאון שאיננו חמור. לדיכאון חמור חייבים תרופות כשלב ראשון. מומלץ להגיע לאיבחון אצל איש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר).

בקשר לחברה - היתה לה בעיה ממש קשה ופתחתי את ליבי אליה כי ידעתי שהיא במצוקה וידעתי שאין הרבה אנשים מסביבה שיכולים לעזור לה. ויש לנו דברים משותפים אך הדיכאון לא אחד מהם. ברגע שהרגשתי בדיכאון פשוט התרחקתי ממנה ונסגרתי בתוך עצמי. יש לי חבר המון זמן והוא גם מרגיש מתוסכל בגלל שהזנחתי את לימודי והוא דואג לעתידינו, מה שלא מקל עלי אך בהחלט מדרבן אותי כן ללכת ולנסות לעשות הכל כדי לחזור ללמוד. אינני עובדת אך אני מתנדבת בפרוייקט פר"ח, אני חושבת שאילו הייתי עובדת מצבי היה הרבה יותר טוב. כרגע אחרי כל הלימודים והכסף שהשקעתי אין לי עבודה ואין לי מקצוע - עיקר תחושת הדיכאון נובעת מתחושה של תלויה בין שמים לארץ. אם אתחיל לעבוד אז זה אומר שאני מוותרת על הלימודים, אם לא אתחיל לעשות משהו עם עצמי אני מוותרת על עתידי. מה שכן היום דיברתי עם חברה אחרת מהלימודים שתעזור לי להשלים את כל החומר של הסמסטר ומחר בבוקר אני אמורה להתחיל ללמוד למבחן הראשון שיתקיים בעוד שבוע. בקשר לפסיכיאטר - לאחרונה הרגלי השינה נהיו חמורים יותר, למרות שהשינה שלי אף פעם לא הייתה מסודרת כלומר אם אני נרדמת בסביבות השעה 12 אז בשלוש ארבע אתעורר ולא אצליח לחזור לישון או שאני ערה כל הלילה ומצליחה להרדם רק בבוקר (כנראה בגלל שאני דואגת ללימודים ואז כשאני מחכה שארדם אני מרגישה שזהו בזבוז זמן לשכב במיטה ולא להרדם) וגם שמתי לב שלאחרונה יש לי מעין חוסר תיאבון, זה לא חוסר תיאבון אלא בררנות יתר באוכל, וזה הגיע למצב שאני לא אוכלת מספיק כי בבית אין אוכל שאני מסוגלת לאכול. האם בטיפול CBT כל פסיכולוג יכול לעזור או שעלי לחפש התמחות מסויימת? ועשיתי שטות גמורה - הלכתי לרופאת משפחה וסיפרתי לה שאני בדיכאון היא נתנה לי פאקסט עם הוראות לא נכונות מה שגרם לי לחשוב שהפאקסט לא עוזר ולכן הפסקתי עם התרופות אני מקווה שלא נגרם יותר מדי נזק... לפי שאלותיך נשמע שאתה מבין בתחום האם אתה יכול לומר לי בקצרה איזה רקע יש לך? במידה ואחליט לוותר על פסיכיאטר וללכת על פסיכולוג רציתי לדעת ממי לקחתי את העיצה תודה על התיחסותך שלומית