האם סכיזופרן פעם אחת תמיד יהיה סכיזופרן?

יצא לי לדבר עם פסכיאטר ואמרתי לו שמאוד הייתי רוצה להפסיק לקחת כדורים תחת פיקוח (כאמור אני מקבלת zyprexa 5 mg ובעקבות בעיות השינה zyprexa 7.5 mg). בכל אופן הוא אמר שהוא לא בעד שסכיזופרנים יהיו בלי תרופות כי הבעיה תמיד קיימת ברקע. מה דעתך? האם סכיזופרן שמצבו השתפר יכול בהדרגה ותחת פיקוח פסיכיאטר להפחית עד לאפס את מינון הכדורים, או שדעתך כדעת אותו פסיכיאטר? (אולי עכשיו עם הבעיות שינה שלי אין מה לדבר על הפחתה בכדורים, אבל השאלה שלי היא עקרונית. הכוונה לאופציה לכך שבעתיד לא אקח יותר כדורים).

האם אפשר לשאול אותך, מה הרגשת שבעקבות זה החליטו לתת לך זיפרקסה, והאם הזיפרקסה הטיבה עימך? האם יש לזיפרקסה תופעות לוואי? לעניות דעתי את מקבלת מינון נמוך, וכנראה זה מינון החזקתי. האם קודם קיבלת מינון גבוה יותר והשתפרת ואת בדרך לשיפור נוסף, למעט בעיית השינה? מתנצלת על השאלות הרבות, נראה לי שיש לנו מן המשותף. מודה לך על תשובתך רונית

בתחילת המחלה הייתי מנותקת מהמציאות לכמה ימים ואז התחלתי טיפול תרופתי והתגובה לטיפול הייתה מיידית. מה הרגשתי לפני הטיפול התרופתי? (מה שאני מתארת זה לכמה ימים ספורים לפני קבלת הטיפול, כי לא חיכיתי הרבה. המליצו לי ללכת לפסיכיאטר וישר הלכתי). היה לי מקרה שהלכתי לחנות לקנות משהו וחשבתי שהם בכוונה לא רוצים לתת לי וגם הרגשתי כאילו כל העולם שונא אותי. וגם ערב אחד היו לי דפיקות לב חזקות כאילו יש לי התקפת לב, אז לקחתי כדור הרגעה וזה עבר. למרות שהדפיקות לב עברו הרגשתי עוד קצת כאבים באזור החזה. כל מה שתיארתי כאן זה לפני שהתחלתי בטיפול התרופתי. הערות: תמיד הגבתי טוב לכדורים הפסיכיאטרים שניתנו לי. מבחינתי אין לזיפרקסה תופעות לוואי מלבד העובדה שבהתחלה היא גרמה לי לתאבון מוגבר והעלתי קרוב ל- 10 ק"ג ממשקל גופי. זה היה מעין תקופת הסתגלות, לאחר מכן תחושת התאבון המוגבר הפסיקה והפסקתי להשמין. בהתחלה טופלתי בהלידול. בתחילת הטיפול הפסיכיאטר ציין בפני שהוא נתן לי מינון מכובד של תרופות. במשך החודשיים הבאים הוא קצת הוריד לי במינון. אחרי חודשיים של טיפול אצל הפסיכיאטר הגעתי מיוזמתי לאשפוז יום. שם החליפו לי את ההלידול לרספרדל, מכיוון שהייתה לי תופעת לוואי של קושי במתן דרכי השתן. הרספרדל גרם לי קצת לקשיים בדיבור, אז ביקשתי זיפרקסה ונתנו לי. בקיצור, כבר בהתחלה של האישפוז יום ולאחר נסיון קצר של טיפול ברספרדל, נתנו לי זיפרקסה 5 מ"ג וקלונקס 0.5 מ"ג. את הקלונקס הורידו לי לאחר כמה חודשי טיפול (היום חזרתי להשתמש בקלונקס). והמינון של הזיפרקסה נשאר במשך 3 שנים 5 מ"ג. לפני 3 שבועות הפסיכיאטר העלה לי את הזיפרקסה ל- 7.5 מ"ג בגלל בעיות שינה.

מה שאתה שואל זו שאלה מאוד נפוצה והתשובה עליה חד משמעית והיא להמשיך עם הטיפול התרופתי למרות שהמצב טוב. סכיזופרניה היא מחלה "לכל החיים" והיא נעה בין מצב של רמיסייה (נסיגה) מלאה כמו שכנראה אצלך- כלומר אין מוגבלות בתפקוד ואין שיירים של המחלה, לבין מצב כרוני. איזון במחלה הזו הוא הכרחי ולכן לעיתים משנים את המינון (אפילו על בסיס יומי- יום קצת יותר מתוח לוקחים יותר ויום פחות מתוח לוקחים פחות) כדאי להאמין במקרה הזה לפסיכיאטר שיש לו ניסיון רב ומכיר את המחלה גם במצב בו מפסיקים את הטיפול. אולי כדאי להתסכל על זה לא מכיוון שלך- לפיו לקיחתתרופות היא נטל וזה גם מזכיר את המחלה, אלא לחשוב שיש לך מזל גדול שמצבך טוב והמחלה בנסיגה, שאת מתפקדתויש תרופה שמצליחה לשמור עליך במצב הזה, חבל לוותר על הרגיעה הזו רק בשביל לומר שאת לא לוקחת תרופות יותר. אנימקווה שעזרתי

אני באמת מודה לאלוהים שהמצב שלי לא חמור ושאני מתפקדת ויש תרופה שמצליחה לשמור עליי במצב הזה. יש לי רק בעיה אחת עם הכדור שאני לוקחת. הוא הורס לי את המדיטציה. פעם לפני שהתחלתי לקחת כדורים היו לי מדיטציות נפלאות, והיום תחת השפעת הכדורים המדיטציות נעשו שטחיות וסתמיות. פעם המדיטציה נתנה לי כל כך הרבה טעם לחיים והיום זה חסר לי. זה מבחינתי ממש הרגשה של אובדן. רק האפשרות שלא אחווה יותר את מה שחוויתי פעם - זה גורם לי כאב לב. חוץ מזה, מבחינתי לקחת כדורים זה לא נטל. פשוט אני קמה בבוקר, ולפני שאני אומרת בוקר טוב, אני לוקחת זיפרקסה ובזה נגמר העניין. כך שאינני מחפשת להפסיק את הכדורים (תחת פיקוח) רק בשביל לומר שאני לא לוקחת תרופות יותר.

כעיקרון סכיזופרניה היא מחלה כרונית וישנה הידרדרות במצב לאורך הזמן. גם כאשר ישנה רמיסיה בסימפטומים לתקופה מסויימת הרי הדבר נובע מההשפעה המרגיעה של התרופות אבל המחלה עדיין קיימת ברקע ולכן הסיכון לחזרה של פסיכוזה מגיע ל-80% אצל חולים שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם. זה נותן לך סיכוי של 20% שהפסיכוזה לא תחזור גם בהפסקה שמנוגדת להמלצה הרפואית. הפסקת תרופות עפ"י המלצה רפואית יכולה להיות כאשר מתפתחת מחלה נוירולוגית (כמו טרדיב דיסקינזיה) או מחלה גופנית אחרת אשר מציבה את המשך הטיפול התרופתי כסיכון יותר גדול מהסיכון של הפסיכוזה. כמובן שישנם גם מקרים של הבראה והחלמה או שיפור משמעותי שמאפשרים את סיום הטיפול בצורה מבוקרת.

לסיגל דעתי שונה מהדעה של הפסיכיאטר שענה לך וגם מתשובות קודמי ואנסה להסביר. ראשית קיים הבדל בין פסיכיאטרים העובדים במחלקות סגורות או בבתי חולים פסיכיאטרים ובין פסיכיאטרים העובדים בקהילה, אוכלוסית החולים המגיעה אליהם שונה ועם הזמן גם ההסתכלות שלהם והניסיון שלהם שונה. בכל אופן הייתי אומר שישנם אנשים רבים העוברים התקף פסיכוטי ואפשר לאבחן אותם כסובלים מסכיזפורניה פעם אחת בחיים, לא מגיעים לטיפול פסיכיאטרי, חיים חיים רגילים עד 120 ולא סובלים מהמחלה, גם כאלו ישנם. כעת אנסה להסביר את ההגיון שבטיפול ממושך. סכיזופרניה היא מחלה עם התפרצויות פסיכוטיות חריפות שאחרי הפסיכוזה נשאר ליקוי ולא תמיד ההחלמה היא מלאה למצב שהיה לפני הפסיכוזה. לכן אנו ממליצים אחרי ההתקף הפסיכוטי ליטול טיפול מונע למניעת הישנות ההתקף הפסיכוטי. שכיחות התקף פסיכוטי חוזר יורד עם הזמן. כפי שדור ציין ללא טיפול השכיחות היא 80% אבל חייבים לזכור שזה בשנה הראשונה אחרי ההתקף החריף. אחר כך עם הזמן מההתקף הפסיכוטי ועם הגיל תדירות ההתקפים יורדת והסיכון יורד. נתון נוסף שחייבים לזכור שהתרופות אינן מונעות במאה אחוזים את ההתקף הפסיכוטי החוזר. כך שגם עם תרופות התקף פסיכוטי עלול להתפרץ. וצריך לזכור שלתרופות יש גם תופעות לוואי ונזקים... כך שצריך לקחת את הכל בחשבון ובמיוחד את האישיות של האדם, מצבו המשפחתי והחברתי והסיכון שבהתקף פסיכוטי חוזר. ואז צריך לעשות את החשבון והסיכון שבהפסקת התרופה אחרי 5 או 10 שנים של טיפול תרופתי. נתון נוסף שצריך לזכור שיש מעט מאוד מחקרים ברפואה למשך שנים רבות, מועטים המחקרים של חמש שנים ויש עוד פחות מחקרים שאורכם עשר שנים. ובודאי שלא הייתי אומר שום דבר מדעי אחרי עשרים או שלושים שנה מההתקף הפסיכוטי. כך שעם הזמן, אחרי חמש או עשר שנים הסיכון בהפסקת התרופות יכול להיות שאינו גדול אצל אדם מסויים והוא בהחלט יקח סיכון זה ויפסיק כל טיפול וזה בהחלט עשוי להיות נכון לגבי אותו האדם. שבוע טוב דר' גיורא הידש