אוכלת כדורים
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי יש שאלה בנוגע לעניין מוזר: אני מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון ואובחנתי במיני אבחנות ואני באמת רוצה לשפר את המצב אבל אני לא לוקחת באופן קבוע את הכדורים (שוכחת/אין לי כוח/מרגישה טוב מידי לקחת אותם עד הדיכאון הבא וכו). ואני משקרת (שקרים לבנים...) למשפחה שלי כשהם שואלים אם לקחתי. העניין הוא שגם הברזתי מהטיפול הפסיכולוגי משום שכ-ל פעם שאני נמצאת במצב דכאוני חריף אני מרגישה שאני צריכה "היום ועכשיו" טיפול ואז כשזה עובר לי אני מרגישה שהכל שטויות ואני לא צריכה כלום. אני איכשהוא גורמת לעצמי להאמין ש"הכל בסדר", עד שמגיע הדיכאון הבא. פעם אחרונה סבלתי מדכאון מאוד ארוך (של כמה חודשים) אפשר לומר שהפעם זו יותר הייתה דגירה של הדכאון עד שזה התפרץ ב"בום" יום אחד. ואז החלטתי לחזור לטיפול כדי לקבל כדורים והפעם גמלתי בליבי להבטיח לעצמי לקחת את הכדורים ולהמשיך בטיפול כי באמת יש לי בעיה, אבל עבר הזמן (הפרש הזמן בין היום שקבעו לי תור לכדורים לבין היום של הטיפול הפסיכולוגי היה כחודש שלם!) ועד שהגיע היום המיוחל כבר מצאתי את עצמי אומרת לעצמי שזה הכל שטויות ואני לא צריכה עזרה. בהתחלה לקחתי את הכדורים באופן קבוע, כשבוע וקצת ואז נגמרה החפיסה (משום שלא המרתי את המרשם ונתנו לי רק חצי קופסא) ועד שהמרתי ועד שקניתי ובסוף שוב לקחתי את הכדורים ואז הפסקתי ואז המשכתי. תמיד זה היה ככה, תמיד הרגשתי ככה. מצד אחד אני באמת רוצה שזה יפסק מצד שני אני מרגישה לפעמים שהכל זו אשליה. מה עושים?
כשאני הייתי בדיכאון וסיפרתי לחברה שלי אמרתי לה שבזמן הקרוב אני ממש לא ארצה לצאת מהבית או לבלות, ומה שאני מבקשת זה שלא תיכנע לסירובים שלי. שלא תוותר לי ושתמשוך אותי החוצה כי זה מאוד ישפר את הרגשתי. וזה מה שהיא עשתה. אולי כדאי לערב מישהו קרוב שלא יוותר לך: שיסתכל איך את בולעת כדור ולא רק יאמין לך, שיקח אותך לפסיכולוג למרות שאת חושבת שאת לא צריכה. זה חייב להיות מישהו קרוב שאת סומכת עליו ותדברי איתו גלוי על הבעיה הזו של התחמקות מטיפול. חבל מאו דכי התמדה בטיפול ולקיחת התרופות יכולות לשפר את מצבך כך שתוכלי להגיע למצב שלא תצטרכי ליווי.
למירב התשובה הפשוטה היא שמשהו צריךך לעזור לך עם נטילת התרופות ועדיף מוקדם ממאוחר. הדבר השני הוא טיפול פסיכולוגי, כנראה מדובר כאן על קושי נפשי ליטול תרופות ו"לקבל את התווית" של חולה, אכן זה לא קל וכדאי להתחיל בשיחות כדי שאפשר יהיה לעבד את הנושא. חבל לעבור התקף נוסף של דיכאון ולבזבז עוד מספר חודשים "עד שתלמדי" שבת שלום דר' גיורא הידש
