אני פוחדת להתחתן

אני מבקשת לשמוע דעות אם אפשר גם של הד"ר וגם של המשתתפים בפורום. מגיל 14 ועד עצם היום הזה אני מרגישה במחסור באנרגיה. אין לי מספיק כוח לעשות דברים. כיום אני בת 29 ועובדת רק 4 שעות ביום. לעבודה כמובן אני מגיעה עם בצורה חיצונית מסודרת. אני מתרחצת פעם בשבוע. בשישי שבת אני לא שוטפת פנים, לא מצחצחת שיניים. אני חופפת את השיער פעם בשלושה שבועות. פעם למשל לפני שהייתי חופפת את השיער היו לי מלחמות קשות עם עצמי. הייתי אומרת לעצמי: "לא עכשיו. עוד חצי שעה. עוד שעה". אז מה שאני עושה היום זה שאני מחכה עד שיגרד לי השיער ואז בתחושה של בלתי נסבלות אני מיד נכנסת לחפוף את השיער בלי מלחמות עם עצמי. כל זה בגלל שאין לי מספיק כוח בגוף. אני בת 29 והסכיזופרניה פרצה לפני 4 שנים. בעבר נטיתי לחשוב שאני חולה בעייפות כרונית, אבל הפסיכיאטר שלי אומר שהמחסור בכוח זה חלק בלתי נפרד מהמחלה והשנים הרבות שקדמו למחלה שבהן הרגשתי מחסור בכח זה מה שקדם לסכיזופרניה. אני מאוד פוחדת להתחתן. איך אתפקד בתור אם ובתור רעיה? אני פוחדת להשאר לבד. היום יש לי הורים ושני אחים. אחות שגרה בחו"ל ואח שאני לא מדברת איתו. כך שהמשפחה שלי זה ההורים שלי. אמא בת 67 ואבא בן 72. אני לא יכולה שלא לחשוב: מה יהיה כשהם ילכו לעולמם? אני אשאר לגמרי לבד! אציין שאני מקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי 75% לצמיתות. כך שאני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד בחוץ. אציין שמבחינת הסימפטומים של הזכיזופורניה שאני חולה בה, מה שאני מרגישה זה "רק" חולשה. אין לי סמפטומים אחרים כמו מחשבות מטרידות או הזיות.

וואו אני לא מאמינה שיש עוד בנאדם כמוני בעולם הזה! אני כל כך מעריכה אותך שאזרת את האומץ לגלות כאן את הפרטים הללו (כי אני אפילו עם שם בדוי לא מסוגלת). אז אם זה יעזור... אני מוכנה להתוודות בפעם הראשונה בחיי זה מכבר שנים רבות, שאני מסוגלת גם לא לצחצח שיניים שבוע ויותר (וזה הגיע כבר להרבה יותר, לא נעים בכלל לפרט) אני חושבת שזה תמיד היה ככה. בקטע של המקלחת - אני בדיוק כמוך! אני מסריחה את עצמי במשך שבועות ותמיד אני אומרת עוד מעט ולא עכשיו ושאר תירוצים - בדיוק כמו שאת אומרת, לא יכלתי לנסח את יותר טוב ממך. על לשטוף פנים אין בכלל מה לדבר. אני במלחמות עם עצמי על לצחצח שיניים ולעשות כל מיני דברים שנחשבים בגדר התפקוד הנורמלי. אני ישנה כבר חצי שנה בלי סדינים. החדר שלי, לא רואים את הרצפה שלו כבר שלוש שנים, יש שם דברים ששוכבים שם שנים ומעלים אבק. יש לי בחדר צלחות עם אוכל ששוכבות שם כבר שבועות, ואני לא מנקה אותם. ואני גם לא אנקה אותם. יש מישהו שמגיע ולוקח אותם. אין לי אפילו כוח לעשות את זה בעצמי, לא מעצלנות, אלא כי פשוט אין בי כוח. לא ניקיתי את החדר שלי כבר המון המון זמן ויש לי במגירה דברים עוד יותר מגעילים. לפעמים אני לובשת את אותם בגדים שבועות (כולל בגדים תחתוניים), אני יודעת שזה מגעיל ומביך אבל גם על זה אני במלחמות עם עצמי. בחיים שלי לא סיפרתי את זה לאף אחד. אני לא יכולה ללבוש שום דבר חדש בלי להתקלח קודם ועד שאני מתקלחת זה נדבק אלי. ממש נדבק. יש לי עייפות כרונית וחוסר אנרגיה מאז שאני זוכרת את עצמי, אני ממש בהלם שיש מישהו כמוני בדיוק. אני חוששת שאפילו גם אחרי מה שכתבתי כאן, עדיין אין אנשים שמגיעים לרמה שלי. אני לא מחזיקה מעמד בעבודות - אם יש לך עבודה קבועה של 4 שעות, זה מדהים, כי אני בקושי מחזיקה מעמד בעבודה קבועה. אני חוששת שגם לי יש איזו הפרעה נפשית כי אחרת אי אפשר להסביר איך זה קורה. אני לא מרגישה "נרמלית". האם יש קשר בין הדברים? אני גם מפחדת מלספר לאנשים מה אני עושה לעצמי, ואני גם חוששת שאני אשאר לבד. גם ההורים שלי מבוגרים ואני עוד יחסית יותר צעירה, ככה שזה (בלי עין רעה) מפחיד, אני מבינה אותך. לי אישית, אין מה לעשות עם זה. אני כל כך מתביישת שאני לא יכולה לספר על זה לאף אחד. אשמח אם תוכלי לספר לי איך התגברת על חלק מהבעיות שלך ואיך גילו אצלך את הסכיזופרניה?

ביקשת שאספר לך איך התגברתי על חלק מהבעיות שלי. אז העניין הוא שלא התגברתי. פעם היו לי שאיפות ורצונות להספיק ולעשות דברים. היום אני מוותרת לעצמי בקלות ונהייתי ממש אדישה לנושא. אז אני אספיק פחות דברים או לא אספיק כלום, אז מה? מה שעצוב כאן זה הנושא של הקמת משפחה. מפחיד בסופו של דבר להיות לבד. נניח שאתחתן עם מישהו ואז אהיה "נורמלית" לתקופה מסויימת מעבר לכוחותיי ואח"כ אחזור להיות כמו שאני. הבעל יהיה אומלל. הילדים יהיו אומללים. בגיל צעיר יותר הייתי גם שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי. תאמיני לי ניסיתי הכל. ביקשת שאספר לך איך גילו אצלי את הסכיזופרניה. אז זה מה שהיה: מישהי שהיא אחות במקצועה שמעה ממני דברים שהיו מוגזמים לדעתה והיא אמרה שאם זה יקרה לי שוב אז כדאי שאלך לייעוץ. חלק מהמקרים שהיו לי זה שהלכתי לחנות לקנות משהו וחשבתי שבכוונה לא רוצים לתת לי וגם הרגשתי שכל העולם שונא אותי. עוד דבר שקרה לי זה שפתאום הלב שלי דפק בחוזקה כאילו יש לי התקפת לב. וכך בסופו של דבר מצאתי את עצמי אצל הפסכיאטר. ספרי לי האם יש לך בעיה פסיכיאטרית (אם כן מהי?) או עייפות כרונית? אני פשוט מנסה לעזור. אם את חושבת שיש לך עייפות כרונית, אז האם אובחנת? כי אני יכולה לתת לך שמות של רופאים שיוכלו לתת לך טיפול תרופתי על מנת להקל בעייפות הכרונית (במידה ויש לך עייפות כרונית). דרך אגב יש גם קבוצות תמיכה לאנשים שחולים בעייפות כרונית. אם את צריכה אני יכולה להפנות אותך. לי בכל אופן אין עייפות כרונית. כך הרופא אמר לי. החוסר שלי בכוח הוא אחד מהסמפטומים של הסכיזופרניה. בקשר לזה שאני עובדת 4 שעות ביום. אז זה דרך השיקום. במקרה שלי זו עבודה משרדית. אני חייבת לעבוד דרך השיקום כי שם הבוס יודע מראש שאני נותת פחות מאשר עובד רגיל. השכר הוא בהתאם, כלומר מופחת. פעם ניסיתי לעבוד בעבודות רגילות (לא דרך השיקום) וכל הזמן פיטרו אותי. בכל מקרה אם תרצי לדבר איתי מס' הפלאפון שלי משנת אנטיוכוס שאני בקושי משתמשת בו הוא: 050-6758665. אם יש מענה קולי (כמו שיש בדר"כ) אל תתביישי להשאיר לי הודעה. אל תנסי לשלוח לי מייל (מה שמצויין כאן) כי הוא בדוי וגם השם שלי כאן בדוי.