חסיון

בתי בת 25 ועברה דיכאון והתקף פביכוטי מזה שנה היא מטופלת אצל פסיכיאטרית וכן אצל פסיכולוגית בשיחות. האם יתכן שהפסיכולוגית לא משתפת אותנו ולו בכלום ממה שעובר על הבת כיון שהיא מעל גיל 18. האם המשפחה והפביכולוגית לא צריכים לחבור יחד למשימה לעודד ולהקל? האם זה נהוג שאם המטופל הוא מעל 18 אז הורים לא מעורבים? או שמא אנחנו צריכים לדרוש מהפסיכולוגית דיווח מינימלי ולהביע את אי שביעות רצוננו.

לביתך החולה יש אותן זכויות הנוגעות לטיפול הרפואי שהיא מקבלתכמו לכל חולה אחר,הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מחוייבות לחיסיון רפואי (הדבר משתנה לדעתי רק במידה ויש לה אפוטרופוס). כדאי לבקש מהבת אולי לקיים פגישה עם הרופאה או הפסיכולוגית כדי להתעניין במצבה ובשיפור מצבה ולא להתייחס כאילו היא לא זכאית לפרטיות. מה את היית מרגישה אם מישהו היה רוצה לפלוש לך ככה לחיים?

לעירית אכן הבת קובעת את מה שתדעו ועד כמה שתהיו שותפים. אם הבת אינה מסכימה אז הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מחויבים לסודיות ואסור להם לשתף אותכם. כמובן שאם הבת מסכימה אז אפשר לקבוע פגישה משותפת ולקבל אינפורמציה. שבת שלום דר' גיורא הידש