שאלה לרופא ולמטופלים

שלום נראה לכם שאפשר להתמכר לטיפול פסיכותרפי? תודה, אריאלה

לא ברור למה את שואלת ולמה את קוראת לזה התמכרות. לדעתי אפשר להתמכר בשלה הראשון של הטיפול להרגשה הטובה כי מטפל זו פונקציה חדשה לגמרי בחיים. זה לא הורה, לא חבר , לא מאהב - אבל לעיתים זה מרגיש כאילו הוא הכל. הוא יודע הכל עלינו ועדיין נותן לנו הרגשה של חום אהבה וקבלה ולזה אפשר להתמכר בהתחלה... אחר כך כבר עוברים עוד שלב שמתגברים גם עליו והטיפול נהיה עוזר ולא רק נעים (וממכר). ובסופו של דבר יש הרגשה שהגיע זמן לסיים(וכן, זה יכול לקחת שנים..) לגבי תהליך הטיפול - מה רע בהתמכרות לטפל בעצמינו עד שאנחנו מרגישים ממש ממש הרבה יותר טוב..?

לאריאלה אני מכירה את ההרגשה הזאת של ההתמכרות... לפעמים זה כל כך נעים להיות מטופל שנראה שאף פעם לא נרצה שזה יגמר. וגם יש את הנושא הזה של התלות, והפחד שלא נסתדר בלי הטיפול. ולתלות יש קונוטציה שלילית, למרות שתלות מיטיבה היא דבר מאד מצמיח ומגדל. המטפלת שלי אמרה לי תמיד שהיא לא מפחדת מתלות, תלות במובן החיובי. ואז התחלנו לדבר במונחים של התמסרות. אני דמיתי את הטיפול לערסל, בו אפשר לנוח ולהרגיש מוחזקת ומוגנת, עטופה בהגנה, כמו תינוק בידיים של אמא שלו. אבל כמו שתינוק גדל, גם בטיפול גדלים, ומה שמתאים לשלב מסויים בטיפול, כבר לא מתאים להמשך. באיזה שהוא שלב הערסל הזה נהיה לי צפוף ולא נוח. רציתי לצאת לעולם, לנסות בלי, ללכת קדימה. הפחד שעלה היה פחות איך אסתדר בלעדיה, ויותר- הכאב לאבד קשר עם אדם כל כך קרוב לליבי. אני עומדת לקראת סיום ההתמכרות הזו שלי. הרגשות הם כמובן מעורבים. אבל יש תחושה חזקה יותר של עצמאות וגדילה, שהיא מתוקה, לצד הכאב והפחד מהלא נודע. האם המתכרתי? כן, בתקופות מסויימות כל מה שחיכיתי לו היו הפגישות האלה איתה. כתבתי לה מכתבים, פינטזתי עליה, על חייה הפרטיים, על שנהפך לחברות, כל מיני. במשך הזמן ההתמכרות קצת הוקלה. התחלתי לראות בה אדם שלם, ולא רק מטפלת אידיאלית שכזו. ההתאהבות הוחלפה אולי באהבה יותר מאוזנת. להישאר בטיפול כאב לי. החלטתי לעזוב. במילים אחרות, תני לעצמך להתמכר. אל תדאגי, זה לא לנצח. ותראי שזה יהיה לך כדאי ויתרום לך לשינוי עמוק בחיים. כי לדעתי קשר כזה עמוק ומשמעותי עם אדם מיטיב יכול להביא לשינוי ולהקלה גדולה בסבל שלנו בחיים. בהצלחה, תמי.