למי שחווה התקף פסיכוטי

רציתי לשאול את מי שחווה התקף פסיכוטי האם אחרי תקופת מה זוכרים מה היה בזמן ההתקף או שהזיכרון מהתקף הנוראי הזה פשוט נמחק. שאלה נוספת האם אחרי התקף פסיכוטי ראשון יש דיכאון שלאחר ההתקף.ברור לי שזה לא מדע מדוייק ואין מקרה אחד דומה לשני אבל אולי בכל זאת יש לכם מידע שיכול לעודד אותי.

במקרים שנתקלתי החולה זוכר חלקית את מה שקרה בזמן ההתקף הפסיכוטי אך לעיתים הפרשנות וההבנה של מה שקרה הם מוטעים ולא בהכרח מציאותיים. נראה למשל שהסביבה לא מבינה אותם ולא מבינה מה באמת קורה להם.

אמא מודאגת שלום, נשמע שאת מאוד מודאגת... אולי מה שיש לי לספר לך ירגיע דבר ראשון את קוראת להתקף "התקף נוראי" רציתי להגיד לך שמנסיוני האישי, למרות שהתקף הוא מצב שקה לשאת אותו, הוא לא חייב להיות "נוראי", יש לפעמים משהו במחשבה בהתקף פסיכוטי פראנואידי שדווקא לי הייה נעים בחלקו (ואני מדגישה - בחלקו). את ההתקף זוכרים או לא זוכרים בהתאם לכמה שמדחיקים או לא מדחיקים את מה שהייה. לא קיימת אישהי פגיעה בזכרון בעקבות ההתקף, זה פשוט כמו כל חוויה אחרת שרוצים או לא רוצים לזכור. אני את ההתקף שלי זוכרת, ושמחה על כך שאני זוכרת אותו - איכשהו מההתקף ומתכנים שעלו בו למדתי הרבה על עצמי ולמעשה יצאתי מההתקף הרבה יותר "בריאה" נפשית ממה שנכנסתי אליו - כי למדתי ממנו. דבר נוסף הוא שכיום אם יש אישהו מצב שבו מתחילה לי מחשבה בכיוון פסיכוטי אז אני יודעת לזהות אותה מייד וזה בגלל שאני מרשה לעצמי לזכור את מה שהייה, כך אני גם מסוגלת להרגיע את עצמי ולנטרל את המחשבה הזו כדי שלא יחזור התקף נוסף. לטעמי עדיף לזכור ולא להדחיק, יש לזה יתרונות. בקשר לדכאון שאחרי התקף פסיכוטי, זה מצב שדומה לדכאון שנובע מכך שבהתקף המוח עובד המון ולאחר מצב זה המוח כאילו "סחוט" ועייף ולוקח זמן עד שהוא מתאושש. ההתאוששות היא איטית והדרגתית אבל מתרחשת. בתקופה שלאחר ההתקף אני נעזרתי בתרופות אנטי-דיכאוניות (בנוסף לאנטי-פסיכוטיות) ונראה לי שזה הפתרון הכי טוב למצב. צריך סבלנות והדברים מסתדרים בכל הקשור לדמוי דיכאון הזה. אם יש לך עוד שאלות, אשמח לעזור אם אוכל. שבוע טוב, אני.

הדיכאון איננו מהפסיכוזה. להיפך, הרבה חולי נפש דווקא מרגישים טוב במניה או בפרנויה, מעין אופוריה. בפסיכוזות כמו מניה ופרנויה מצב הרוח מאד מרומם ומי שסובל זה יותר הסביבה מאשר החולה. החולה בכלל לא מודע למצבו וגם אם כן זה לא מפריע לו במיוחד. דווקא התרופות האנטיפסיכוטיות גורמות אצל הרבה חולים לדיספוריה, מצב רוח ירוד, אפאתיות, ריקנות ועוד, שנוצרים למעשה אחרי היציאה מהשיגעון. במקרה זה הדיכאון יכול לשמש אינדיקציה לסיום תקופת השיגעון אצל אותו אדם. לכן גם לחולים בסכיזופרניה מאד קשה להתמיד בטיפול התרופתי ורובם (80%) לא מצליחים להתמיד יותר ממספר חודשים ספור ובד"כ הפסיכוזה חוזרת (תלוי בסוג המחלה).

לאמא מודאגת אני זוכרת את התקופות הפסיכוטיות שלי. הראשונה קצת יותר במעומעם כי היא היתה לפני 18 שנה. את השניה אני זוכרת מצויין. כמו שמשתפרת כתבה לך גם אצלי הפסיכוזה לימדה אותי המון על עצמי. הפסיכוזה היא כמו לא מודע שפורץ החוצה, בלי הבחנה בין הפנימי לחצוני. יש כאן סבל, אבל יש כאן גם תחושה חזקה של כוח, כי חלק ממאפייני הפסיכוזה היא שמייחסים לעצמינו כוחות מיוחדים- אני הייתי המשיח... הדיכאון הפוסט פסיכוטי קיים, אבל לא תמיד. יש כן עייפות והתרוקנות וגם תחושה של פדיחה וקושי רב להתמודד עם זה ש"השתגענו". אם תרצי, תכתבי אלי למייל ואענה לך על עוד שאלות. תהיו בריאים, תמי.

אני חוויתי התקף פסיכוטי. זו חוויה עם המון עוצמה ויש לה השפעה רבה על החיים שלאחר ההתקף. מנסיון אישי, את מהלך האירועים בהתקף זוכרים בצורה טובה בחודשים הראשונים שלאחר ההתקף וככל שעובר הזמן שוכחים יותר ויותר פרטים- דבר שהוא גם מאוד הגיוני. לדעתי חווית ההתקף לא יכולה להימחק לגמרי מהזיכרון, אלא אם כן האדם כלל לא זוכר אותה מלכתחילה. דיכאון שלאחר התקף לא חייב להיות בהתקף הראשון. בכל מקרה קשה להגדיר את המצב החדש כדכאון, יותר נכון לומר שזוהי התרוקנות הגוף והנפש מכוחות, אדישות (בניגוד לרגשות המוקצנים בהתקף) והרגשת חוסר משמעות. בתקווה שזה ההתקף האחרון.

לאמא המודאגת, כמי שכותב חודשים ספורים אחרי התקף פסיכוטי ראשון (ובתקווה שגם אחרון) כמעט ואין לי מה להוסיף לתשובתה של "משתפרת". הזכרון הוא ככל זכרון ולא נורא במיוחד, הזמן מקהה את התחושות ומטשטש את הפרטים. בשל אינטנסיביות המחשבות בזמן ההתקף, קשה ממילא לזכור את הארועים במדויק וסדר כרונולוגי שלהם. אחרי ההתקף שאלתי את משפחתי לגבי ארועים מתי היו ומה קדם למה. המצב של "דכאון שלאחר פסיכוזה" נמשך עוד אצלי אך אינו קשה מאוד לשאת, כנראה גם בזכות תרופות נוגדות דיכאון שאני מקבל. הרגשת הריקנות פחתה אך נותרה פסיביות וחוסר רצון לעשות דברים. מדובר בכל אופן במצב זמני.