רק עכשיו ראיתי את ההתייחסות לתסמונת מינכהאוזן...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לך דר גיורא ... כבר שנים שאני נמצאת בתוך הסיפור הזה של בתי חולים והתחזויות. לי הסיפור הזה ברור מאד. אני מבינה גם ממה זה נובע אצלי. אני לא מביאה את עצמי לידי האשמה עצמית בכלל, רק מנסה להבין איך הכדור שלג הזה מתגלגל לו ומה לעשות כדי לחזור לחיים נורמלים. זה סיפור של שנים וכמו שכתבת הרופאים באמת נמצאים חסרי אונים בקשר לתופעות שמציגים בפניהם. אני יודעת כי אני עברתי את זה. זה אומנם חוזר ברגע שצצה אפשרות קטנה לאשפוז בבית חולים ומשם זה מתגלגל. זה בור בלי תחתית שזורק כל הגיון הצידה ומרשה לעצמך להינות מעצם החוויה הגופנית, והרגשית שבאה מאותם רגעים קטנים של תשומת לב מהרופאים. כל כך מובן לי גם למה זה קורה ובגלל זה אני לא נכנסת להאשמות עצמיות אלא רק מחפשת דרך לחזור לחיים שגרתיים. שתבין , נורא קשה להשוות את הריגוש שקיבלתי בכמה דקות האלה מהרופאים למשהו אחר בחיים שלי. אף פעם לא יהיה ריגוש שמשתווה בעוצמתו לכך. לא קיים דבר כזה. זה יכול להיות מלווה בפגיעה עצמית גופנית ורגשית כאחד. אבל הפגיעה הזאת מתגמדת לעומת עצמת החוויה של אותו הרגע. אין סיכוי שאני יכולה לוותר על כך . ואני אמא לילד קטן ובהריון שני כרגע. ועם כל מה שאני מוכנה לתת לילד שלי. אם אני לא אחווה את זה שוב אני אשאר ריקה מבפנים וכדי לחזור לחיים רגילים צריך למצוא ריגוש שיכול להידמות לזה. אני בתהליכי חיפוש לריגוש שדומה לזה , אבל בעשר שנים לא מצאתי משהו דומה לכך וודאי גם לא אמצא... אשמח לקבל את תגובתך. ורד
לורד כיוון שאת מאוד מודעת למה שקורה אתך את יכולה וצריכה להחליט בעצמך. מה עדיף ועל מה את מוכנה לוותר. סליחה על ההשוואה, אבל מילים מאוד דומות לשלך עלול לאמר אדם המכור לסמים הזייתיים.... אין ברירה וצריך לוותר על הדפוס אשר פוגע בך ויפגע בך יותר בעתיד. כך שעדיף שתגיעי לטיפול נפשי (שיחות או כדורים או שניהם).. שבת שלום דר' גיורא הידש
