העברת סמכות האשפוז לבתי המשפט?

גיורא הידש שלום רב, שוב שלום , לסוגיית יוזמת המערכת הפסיכיאטרית להעברת הסמכויות לבתי המשפט אתייחס כאן לכמה סוגיות ראשית , סבורני שהמניעים ליוזמה זו אינם 'כשרים'. כמדומני לא רצון כנה ואמיתי , או נגדיר את זה ככה - *לא הבנה אמיתית של ההשפלה שעובר אדם בזמן ביצוע האשפוז ובמהלכו* מניעה את הפסיכיאטרית להציע יוזמה זו. כמדומני יוזמה זו הינה בבחינת תגובה של התגוננות. בשנים האחרונות הותקפה המערכת הפסיכיאטרית על ידי הצגת מקרים מזעזעים בעיתונות, ביקורת שיפוטית, ארגונים, מי חריפים יותר ( 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' ומי שמשמש כיום דוברה והפעיל המרכזי בה – חגי אביאל  האם שם זה מוכר לך?) ומי מסכימים עם תפיסות היסוד של הפסיכיאטרייה ( התמודדות, אנוש , בנפשינו) אך עדיין טוענים לקשירות קשות ומשפילות. כמדומני שבתגובה זו קרי- תגובה זו של המערכת הפסיכיאטרית אינה מכילה הבנה אמיתית של המאושפז ומה עובר עליו בעת תהליך האשפוז, ההשפלה הגדולה, 'אובדן הקריירה המוסרית' אלא יותר רצון להתנער מכתב האישום החברתי של ה"רשעים". יתכן שהתגוננות היא תוצאה טבעית, פסיכולוגית אפילו , של מתקפה. הממסד הפסיכיאטרי הותקף במילים קשות על ידי ארגונים מסוימים ( מגן לזכויות אנוש, הסיינטולוגיה). נדמה שהתגובה היא קטנה ומתגוננת ואין בה הבנה אמיתית להשפלה שעובר האדם בזמן האשפוז. עם זאת התגוננות היא לגיטימית ביחסים שבין אדם לחברו טבעי ביותר שאדם תוקף את חברו במילים קשות חברו יצטרך להתנער תחת להודות באשמה. אך כאן אנו מדברים על ממסד גדול וחזק. אולי הכי חזק. עם כוח לקשור ולעשות כל מיני דברים שלאף ממסד אחר אין. ממסד זה היה צריך לגלות יותר בגרות. לא לנהוג תגובה מתגוננת של 'קחו מאיתנו את הנטל', אלא לנסות לשנות כמה תפיסות בסיסיות אשר יתקרבו להבנת התחושה של האדם הסובל כתוצאה מההשפלה של האשפוז הפסיכיאטרי. אולם כאן אליה ומלכוד עשרים- ושתיים קטן בה: הפסיכיאטרייה אינה יכולה להזדהות עם הקורבן הסובל מן האשפוז כי התפיסה הבסיסית מאד בתרבות, בקאלט הפסיכיאטרי, שמאמצים פסיכיאטרים רבים היא : שתעודתו של האדם על עצמו, קרי, עדותו של האדם על עצמו הן היא מהימנה ואין היא משקפת את המציאות. השינוי שנערך כאן הוא קוסמטי: הסמכות תועבר לגורם אחר. השינוי הוא חיובי כשלעצמו. בית המשפט יודע ראיות מהן ורכילות מהי. אך דרוש שינוי נוסף: שינוי בתפיסה המהותית. יש לשמוע את קולם של מי שטוענים שההליך הוא משפיל. הפסיכיאטרייה טוענת להיותה מדעית אך הפלא ופלא: יסוד ה"מדעיות" הטלת הספק : נעלם ממנה. כאשר חולה יתלונן על תגובות חריפות כתוצאה מתרופה 'רגילה' ( כלומר : למחלה 'רגילה') יאמרו הרופים שתרופה זו ואדי אינה טובה. כאשר אדם המאושפז יתלונן על יחס משפיל בבית חולים פסיכיאטרי מצד רופאיו ירשמו רופאיו : "מחשבות שווא כלפי רופאיו" "חסר תובנה למצבו" "ילדותי" "רוגזני" "נגטיביסט" "אינו משתף פעולה". כלומר נדמה שהצעה זו של הפסיכיאטרים אינה באה מ*אמפטיה אמיתית לציבור המאושפזים* שכן זו אינה קיימת מעצם טבעה של הפסיכיאטריה בתפקידה כפסיכיאטריה משפטית, כלומר בתפקידה כפסיכיאטריה שראויה לשלול ( זמנית, על פי התפיסה המקורית של פינל) את החירות אמדם . תחת האמפטיה וההזדהות עם העמדה של האדם המאושפז מעמידה הפסיכיאטרייה את קביעת האמת עבור המאושפז ושליטה ב'הגדרת המצב'. קרי : לדעתי ה'יוזמה' באה יותר מ'תורידו מאיתנו את התלונות שלכם' : כלומר רצון שהציבור כולו והמאושפז בפרט 'יוריד מן הפסיכיאטרים את הטענות שלו' מאשר מהבנת ההשפלה העצומה שהמאושפז עובר בתהליך. לגבי התיקון. איננו חיים בריק ותיקונים חברתיים נעשים בהקשר החברתי ובהקשר של הנתון הקיים. שינוי טכני זה יהה טוב רק לצידו של שינוי מהותי: הבנה והסברה בקרב ציבור שופטים ורופאים, להורדת הפטרלניזם, להבנת תפיסות שמייצגות ציבור שלם שנפגע כתוצאה מגישה השוללת את נקודת התייחסותו לעניין כ"סמפטום" ל"מחלה". השאלה אינה 'מי מאשפז'. כלומר זה גם שאלה ועדיף ששופט. השאלה האמיתית היא : על פי איזה קריטריון מאשפזים. החוק לטיפול בחולי נפש דהיום הוא מעורפל . הקריטריונים לאשפוז בכפייה צריכים להיות רק אחרי תהליך ההוכה שהאדם סיכן את עצמו או את זולתו. עכשיו. סעיפי הסיכון אינם צריכים להיות ערטילאים. לשון החוק דהיום, המדברת על 'סיכון' ערטילאי וכללי עלולה להביא אנשים לאשפוז שפירושו שלילת זכויות לכמה חודשים בעבור דבר של מה בכך , שלולא נחשב האדם "משוגע" לא היה מבלה בגינם יום במעצר. יש לבד מה'מי' ( מי יאשפז פסיכיאטר או שופט) יש לצמצם את הקריטריונים לאשפוז כפוי. רק אחרי שאדם הורשע בדין וטוען באמצעות עו"ד ופסיכיאטר שביצע את הפשע מחמת מחלתו, ומדובר בפשע שטמונה בו סכנה לאדם אחר, או רק אז יוכל האדם להחליף מבחירתו את השהות בכלא בשהות בבית חולים פסיכיאטרי. מה שקורה היום הוא שעבריינים אלימים אשר 'מחטיפים מכות' לזולתם משוחררים בערבות. מי שמוגדרים כ"חולי נפש" יכולים למצוא אותם מאושפזים, קרי כלואים ללא זכויות אזרח, במשך כמה חודשים כיוון שאקט של הרמת שולחן, צעקות, שפיכת מיים, או שמועה על תוקפנות הביא לאשפוזם. הקריטריון לכליאה והטלת סנקציות צריך להיות אחיד: רק לאחר עבירות בחוק העונשין, ורק לאחר עמידה למשפט הוגן. זוהי דעתי. ומה דעתך? נ.ב. בהודעה זו http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=41693&t=41344 רצית לקבל מידע על דעתי ברמה המעשית ( להבדיל מן ה'תאורטית') מוזמן לשאול כל שאלה... בברכה, ענבל

שלום גיורא... לפני יום וחצי העלתי את הנושא של השימוש באבחנה פסיכיאטרית לצורך א.הצגת המאושפז באור מבזה ( באופן דומה לאופן בו יהודי מוצג בקריקטורה האנטישמית או אישה בצילום הפורנוגרפי) ב.שליטה על הגדרת המצב ושלילת כל תלונה של המאושפז על יחס לא הולם וביטולה בהינף יד כ"סמפטום" ל"מחלה". הביזוי וביטול דעתו של המאושפז המתרמזים בצורה חריפה מן האבחנה-> מספקים אור ירוק לדרגים ביצועיים במערך הפסיכיאטרי( כמו סניטרים) לאלימות. הנה מה שכתבתי לפני יממה וחצי וכבר נדחק ארבעה עמודים אחורה (-: מיצוב מבזה (1 +2) תזכורת להודעה שכתבתי אתמול: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=41357&t=41344 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=41462&t=41344 מיצוב מבזה: דוגמא רלוונטית מתחום הגזענות: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=41541&t=41344 אשמח לדיעה בנושא ה'מיצוב המבזה' : האם זה אתי לתאר מאושפז בתיאורים משפילים או במילים מעוררות בוז? האם תיאור התנהגותו של המאושפז ללא ההקשר במטרה להציג אותו כ"מתפרץ" ו"בלתי צפוי" היא אתית? האתיקה של עורכי הדין , למשל , שוללת הצגת הצד שכנגד באור משפיל ובצבעים משפילים. מה לגבי האתיקה של הפסיכיאטרים? אשמח לשמוע דיעה בנושא, בתודה... ענבל

לענבל שלום, אין לי את הידע התיאורטי המספיק כדי להכנס לדיון אקדמי, בית חולים ובית חולים פסיכיאטרי הוא מוסד טוטלי כמו כל מוסד טוטלי אחר. מוסד טוטלי במובן שהמוסד קובע את סדר היום, מה לאכול, ומה לעשות ומתי. כך הם הדברים במשך השירות הצבאי, פנימיות, בתי סוהר, שירות במשטרה וכדומה. מוסד טוטלי הוא דבר קשה מאוד ללא קשר מדוע נמצאים בו, כי מטבעו הוא מדכא את החופש האישי כדי לשמור על האחדות של המוסד. יש הרבה בדברייך שהפסיכיאטרים מבקשים להפסיק את הטיפול החוקי בנפגעי נפש מתוך תיסכול, כלומר, מדוע לנו לעסוק בדברים הקשים הללו להתלבט וגם בסוף לחטוף קיטונות של ביקורת במקום שיעריכו את מאמצינו. אבל בנוסף יש גם נקודה עקרונית. כיוון שהפסיכיאטרים הם רופאים שתפקידם לרפא ולעזור לאנשים, אז כמובן ששלילת חופש באופן עקרוני נוגדת גישה זו, כלומר לפסיכיאטר יש בעיה ללכת עם "שני כובעים", גם הרופא וגם השופט. אני חושב שאת אינך מבדילה בין אשפוז כפוי על ידי פסיכיאטרים ואשפוז כפוי של בית המשפט. כיום בישראל האנשים הרשאים לאשפז הם מצד אחד רופאים ומצד שני כאשר מדובר על עברות חוקיות בתי המשפט. האם לדעתך יש הבדל בגישה של שתי הדרכים הללו? נקודה אחרונה למכתבי זה. את החוקים שלפיהם מאשפזים, או כופים אשפוז קובעת הכנסת. הרופאים רק מבצעים את החוק, אז נכון שכל חוק נתון לפרשנות אבל בכל מקרה שינוי חוקים הוא בכנסת ולא בהסתדרות הרפואית!! לכן האם לא כדאי להשקיע את האנרגיה בבית המחוקקים ולא בין הרופאים? אני חושב שאם תכתבי בקיצור רב יותר אז יותר קוראים וכותבים יצטרפו לשיחה, בסך הכל מטרתינו היא לעניין ולגייס כמה שיותר אנשים לדיון. בתודה, ושבת שלום. דר' גיורא הידש

חברתיים וראית בחקיקה השג פועליהם

היי לא הבנתי, אבל גם לא כתבתי בתפוז, אולי העתיקו את דברי? דר' גיורא הידש