קשר עם המטפל
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש, אתה אומר שגם אם המטפל לא משתף את המטופל במה שהוא מרגיש, זה יעבור אליו בדרך זו או אחרת, ויכול אפילו להפוך לגורם שלילי מבחינת המטופל. האם הבנתי אותך נכון? אז איך זה מתיישב עם ההמהום הפסיכולוגי ? ולמה אתה עונה בשאלות? אני מסכימה שלא מדובר רק בגעגועים למטפל, אלא גם ברצון להרגיש שהקשר שנוצר אינו חד צדדי, וגם המטפל חווה חוויה אישית ברמה זו או אחרת. האם אתה חושב שזו דרישה מוגזמת?
אלה היקרה מצטרפת לעמדתך ולעמדתו של דר' הידש בעניין הרצון שלנו להרגיש את המטפל מעבר להימהום ולפוזה הפסיכולוגית. להרגיש שאנחנו משמעותיים עבורו ולא מדובר רק בקשר מקצועי חד צדדי. זה בעיני אחד הגורמים להצלחה של טיפול או לכישלונו. אני לא מאמינה ששינוי יכול לבוא כשהקשר הוא חד צדדי. לא יכול להיות דבר כזה- קשר חד צדדי. אנחנו מרגישים את המטפל כפי שהוא מרגיש אותנו, גם אם אינו מדבר איתנו על עצמו. יש כאן פסיכולוגיה של שני אנשים. הקשר אינו סימטרי, אבל הוא הדדי. שבת שלום, תמי.
לאלה אני חושב שהבנת אותי נכון, למרות שאיני פסיכולוג אני מרשה לעצמי לענות גם בשאלות..., אבל הסיבה העיקרית היא שאין תשובות חד משמעיות והדבר החשוב ביותר הוא הדיון עצמו. תודה לכל המשתתפים ואשמח להמשיך הידש
