דפרסונליזציה ודאליזציה

כבר 5 שנים אני לוקה בדפרסונליזציה ודיאליזציה. לא מצאו אף גורם שגרם לי להגיע לאותה מחלה, תסמונת או איך שקוראים לה. נתנו לי תרופות כי חשבו זה אולי מדיכאון, אך זה רק הרע את המצב. הדיכאון בא רק לאחר שנתיים של הרגשה נוראית מהדפרסונליזציה ודיאליזציה. כיום אני בת 19 ולא מסוגלת יותר. אני הולכת לרופאים ופסיכולוגים וכולם מתנהגים כאילו הם בחיים לא שמעו על הדבר הזה. יש לציין שאוהבחנתי בגיל 14 שסובלת בדפרסונל' ודיאליזצ'. איזה טיפולים אני יכולה לעשות שמומלצים? מישהו יכול לעזור לי ולהמליץ?

יש לי ידע די צר לגבי מה שכוללות ההפרעות שאת מדברת עליהן. אבל יש לי כמה שאלות שאולי יעזרו לך לחשוב על פיתרון שיעזור לך. האם איבחן אותך בגיל 14 פסיכיאטר ילדים ונוער, או פסיכיאטר ללא התמחות הנ"ל? כדאי לדעת שזה תחום נפרד מפסיכיאטריה של מבוגרים, וייתכן כי האיבחון הראשוני לא היה מדוייק. האם ניסיתי תרופות אחרות ולא נוגדות דיכאון? אני דווקא חשבתי על אנטי פסיכוטי שיכול יותר להועיל לך.. האם התייעצת עם מומחה פסיכיאטריה "גדול" או שהלכת לרופאים "רגילים"? אם לא , אולי כדאי לשקול זאת.. והאם מישהו הציע לך פעם אולי להתאשפז? יכול להיות שטיפול והשגחה בבי"ח תהיה יותר אפקטיבית מאשר בקליניקה שם רואים אותם פעם בכמה זמן ולא כל היום...

כן, איבחנו אותי בגיל 14 פסיכאטר של מתבגרים וילדים, וגם פסיכאטרית של מבוגרים, שניהם נחשבים למעולים ועובדים גם בבית חולים גהה, אני מניחה שבגלל שהם עובדים שם הם היו יודעים אם אני אמורה להתאשפז או לא.

תודה לשירה ואני מצטרף לדבריה כל טוב דר' גיורא הידש