לשירה 59

שירה יקרה שלום. סליחה אם אני מתפרצת לדלת נעולה... אני פשוט זוכרת אותך בחיבה רבה מהתקופה שנהגתי לכתוב כאן, לפני כשנתיים. מאז עברתי הרבה תמורות ושינויים ואני קופצת לכאן רק לעתים רחוקות. אתמול ראיתי את הודעותייך העצובות והרגשתי שמשהו מתכווץ לי בלב, למרות שאנו לא מכירות. קטונתי מלפתור את מצוקותיו של מישהו (בקושי את של עצמי אני מצליחה...) אבל הרגשתי צורך בכל זאת להגיב על דברים שכתבת למישהי בשם נינה (אם איני טועה), הודעה שנכתבה אתמול. ראשית ולפני הכל - טיפול פסיכולוגי. כתבת שאין לך אמצעים לשלם עבורו. בתור מישהי שרק לאחרונה הפסיקה טיפול אחרי שנה וחצי, בין היתר בגלל סיבות כלכליות, אני בטוחה שגם את מודעת לאופציות הנוספות שיש לטיפול הפסיכולוגי - בנוסף לטיפול הפרטי היקר מאוד (כל-כך חבל שזה הפך להיות מעין פריביליגיה לעשירים בלבד, אבל זה כבר נושא שלא ניכנס אליו כרגע). את יכולה לפנות דרך קופת החולים ואת יכולה אפילו לגשת ללא כל הפניה לתחנה לבריאות הנפש ולקבל טיפול חינם לחלוטין ! אני יודעת שיש איזו אמונה רווחת בנוגע לאיכות המטפלים במקומות האלה, אבל אני חייבת לספר לך שיש לי חברה שהיתה בטיפול אצל פסיכולוגית מקסימה דרך התחנה לבריאות הנפש, והיא טוענת שהיא פשוט הצילה את חייה ושינתה אותם מהקצה אל הקצה. מסתבר שלא כל מה שמקבלים בחינם הוא סוג ב', ושווה לנסות כי נשמע לי שאת מתקרבת למצב שאין לך הרבה מה להפסיד אלא רק מה להרוויח. שנית, לגבי תחושת הלבד ושאף אחד לא באמת מנסה לעזור לך. שירה, לצערי ולצערך את "שועלת קרבות ותיקה" בכל נושא הדיכאון, כך שאני בוודאי לא צריכה להסביר לך שחלק מהסימפטומים של הדיכאון בעצמו זו התחושה של "לבד". אני מאוד מאוד מבינה ללבך וזו אחת התחושות הקשות ביותר שיש, שאין אף אחד שמבין, אין אף אחד שיכול או רוצה לעזור. יחד עם זאת, כשאת אומרת שהפסקת לשתף אנשים אחרים כי אף אחד לא באמת מנסה או רוצה לעזור - - - קחי בחשבון שהעזרה שמגיעה מבחוץ היא מוגבלת ממילא. כדברי המשפט הידוע - קודם כל אנחנו צריכים לעזור לעצמנו, אחרת כל עזרה שתגיע מבחוץ לא תשפיע בכלום. אני לא רוצה שחלילה תקבלי את דבריי כביקורת, אני מסירה את כל הכובעים שיש לי בפנייך על המאמצים שאת עושה כדי להוריד במשקל, ומעולם לא שמעתי על מישהו שכ"כ משקיע בפעילות גופנית מאומצת כמו זו שאת מתארת. שירה, לא יודעת אם המאמצים שלך נעשו במסגרת אישית בלבד (רק את עם עצמך, ללא יעוץ תזונתי או קבוצתי כלשהו) הייתי כן מציעה לך לנסות לפנות לגורם מקצועי מוסמך (דיאטנית, למשל) שיוכל לסייע לך מקרוב יותר, לפקח בדיוק על מה שקורה ולבדוק למה את לא מצליחה לרדת. האם בדקת את בלוטת התריס ווידאת שהכל מתפקד כמו שצריך ? לא יודעת באיזה איזור את גרה אבל יש לי שם של דיאטנית שטוענים שהיא פשוט מעולה (אנשים שאני אישית מכירה, לא משמועות). יכול להיות מאוד שהצטרפות לקבוצה של אנשים שמנסים לרדת תעזור לך בשתי החזיתות: גם בחזית של המלחמה בקילוגרמים וגם בחזית של תחושת הלבד, ואז תפסת שתי ציפורים (וכל עוד זה לא פרגיות בפיתה עם טחינה זה בסדר). כתבת על זה שהציפיות שלך הן ריאליות ולכן את מדוכאת כאשר הן לא מתממשות. אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי הכמיהה לבן זוג, לאהבה, למישהו שיחמיא לך ויעלה את בטחונך העצמי - זה ברור לגמרי וכל מילה אמת. לא מתכוונת לזלזל באינטיליגנציה שלך או שלי ולהגיד לך שזה לא חשוב, כי זה אחד הדברים הכי חשובים, והאדם אכן לא נועד להיות לבדו. עם זאת, כתבת משהו על זה שהחלטת שעד ינואר את אמורה לרדת 20 קילו ? כאן למשל מדובר על ציפייה לא כל-כך ריאלית. היא אמנם אפשרית בהחלט, אבל אם ניקח בחשבון שירידה במשקל היא משימה קשה מאוד עבורך, נראה לי נכון יותר שתהפכי את הציפייה הזו לריאלית יותר על ידי הצבת תאריך יעד רחוק יותר. סתם כהערת אגב, דיאטניות תמיד מגדירות שמבחינת הירידה האידאלית במשקל, מדברים על 2 ק"ג לחודש, כלומר חצי קילו לשבוע. זו אמנם ירידה איטית אבל לפי דעתם של המומחים זו דווקא הירידה הריאלית והמומלצת יותר. אם את רוצה את שמה של הדיאטנית אני אשמח למסור לך, אני אשמח לעזור בכל דרך שאת יכולה לחשוב עליה. מקווה שלא דרכתי כאן על שום יבלת ושהכוונות הטובות שלי לא הובילו אף אחד לאיזה שהוא גיהנום לא רצוי... תחזיקי מעמד. אבישג

לרוע המזל כבר הייתי אצל דיאטנית, שגרמה לי לעלות במשקל כבר עשו לי בדיקות דם ואפילו הלכתי לרופא אחד לפני שנה שהצליח להיות רגיש נורא ולומר לי "פשוט תסתמי את הפה". הבעיה עם רופאים (ואנימביהנ מאיפה זה בא) זה שכל השמנים היו רוצים לסבול מאיזה מחלת בלוטות מסתורית שגורמת להם לעלות במשקל. הבעיה היא שבא בן אדם כמוני שבאמת עושה מעל ומעבר ולמרות זאת שום דבר לא זז, הם לא מסוגלים להאמין לזה, ולי קצת נמאס לחפש את הרופא היחיד והמיוחד שיאמין לי. אפילו בדיקור כבר הייתי. אנייודעת שהכוונות שלך טובות, והאמת היא אנילא יודעת איך אני ארגיש אם אני ארד רק 5 קילו. עד לא מזמן אפילו ירידה של קילו הייתה משמחת אותי, זה שפוט שעם הזמן יש לי פחות סבלנות, ושוב דבר בכל מקרה לא יורד. באופן ריאלי, אני מאוד אשמח לרדת 5 קילו ולראות על המאזניים מספר שמתחיל בשבעים ומשהו (גם אם זה 79.5) ולא שמונים ומשהו כמו עכשו. קבוצות תמיכה אני פשוט שונאת!! בעניין טיפול במרפאה לבריאות הנפש. לצערי מצבי ל מוגדר דחוף ולכן רישמת ההמתנה ארוכה עד מאוד. מה גם שאני מכירה את מנהל המרפאה ואת הפסיכולוגית הראשית במסגרת אישית ובמסגרת לימודית וממש אין ליחשק ללכת לשם.

לאבישג ושירה לאבישג - נעים לשמוע שהדברים מסתדרים אצלך ואת כבר אינך מבקרת בפורום, את חסרה לנו אבל בסך הכל זה סימן טוב.... לשירה - נראה שגם חברות ותיקות עדיין זוכרות אותך? תשמרי על עצמך הידש