היום פשוט נשברתי

עוד שבועיים נגמר לי המנוי בחדר כושר, וזה דווקא טוב, כי בינתיים הצלחתי באיזו דרך מסתורית ומעצבנת לעלות את מה שכבר הצלחתי לרדת ואני עדיין בעודף של 20 קילו. אני לתומי חשבתי שלא רואים (כי כשיש עודף של 20 מי רואה עוד 3 קילו) אבל אבא שלי ראה ושאל אותי בשקט אם עליתי. ולמרות הנטייה הרגילה שלי להתעצבן עליו בגלל חוסר הרגישות שלו, פשוט אמרתי לו "כן", והלכתי לחדר שלי. מאותו רגע אני פשוט משתרכת בבית כמו איזה שבר כלי. אולי זו הייתה נקודת האל חזור? הבעיה היא שאין פיתרון. התחלתי לחשוב על זה שבסוף החודש חברה שלי מתחנת ואני אצטרך להיות שמחה בחתונה שלה ואני פשוט לא רואה את עצי עושה את זה, רואה את כל אנשים שאני מכירה מהתיכון ויראו שהשמנתי, ומנסה לעשות שמחר. מה גם שאני באה לבד כי אין לי עם מי לבוא.למרות שמהרגע שהיא אמרה לי שהיא מתחתנת קיויתי שעד החתונה יקרה איזה נס ואולי יהיה לי חבר או מישהו ללכת איתו. המחשבה על העומס הלימודי שמחכה לי, על 3 סמינריונים שיש לי לכתוב ועל כיסוי החובות שיש לי בגלל שהחלטתי הסמסטר לעבוד קצת פחות, פשוט מפילים אותי אל הקרשים. ואין מוצא אני פשוט לא יודעת מה לעשות קניתי לפני שבוע נעלי ריצה כי חשבתי שאולי תהיה לי מוטיבציה לחזור לרוץ כי עכשו אני בכושר מעולה וחבל לאבד את זה, רק אחרי שעליתי על המשקל וראיתי שחזרתי למה שהייתי לפני שנה אני לא רואה איך זה יכול להתאפשר בכלל. יש לי חשק פשוט לזחול לתוך הארון ולהתעלם חזק מכל מה שאני צריכה לעשות הכי גרוע כמובן זה שכולם סביבי לא מבינים על מה הרעש, אז עכשו קצת קשה, עוד חודשיים שלושה הלחץ הגדול ייגמר והכל יהיה בסדר, לא?! כמה זמן לוקח לדיכאון לעבור בלי תרופות?

קראתי את מה שכתבת והאמת היא שאין לי שום דבר חכם לכתוב. כלומר, בטח שיש לי :-) אבל אני חושבת שאת יודעת את כל הדברים החכמים. אפשר לבוא איתך לארון? אין לך מושג כמה שזה מתאים לי היום. איתך, דנה

לשירה.....אני מצטרף הידש

בארון כבר צפוף... אני מצטרפת לחתונה... נינה

אני כבר הרבה זמן טוענת שאני בן אדם שלא צריך שקרים לבנים. אני לא מחפשת אצל אף אחד פתרונות פלא אלא שפשוט מי שאני מספרת לו או מקטרת לו יוכל לומר לי "וואלה, את צודקת, המצב קשה.זה חרא להיות את, ואם הייתי במקומך הייתי מתה על המקום" במקום זה אני מקבלת על הראש בכלל שאני לא מתאמצת, בגלל שבעצם אין לי שום סיבה להיות בדיכאון, בגלל שאם באמת הייתי עושה דיאטה הייתי חייבת לרדת במשקל וכמובן שבגלל שאם הייתי רוצה חבר אז פשוטהייתי צריכה ליצרו לעצמי את ההזדמנות. טוב, ברור שהכל שטויות ומה שעשה לי טוב בשרשור הזה, זה שאף אחד לא ניסה להתנהג פה כמו איזה מושיע, כי בסופו של דבר רק אני יכולה להוציא את עצמי מזה. זה נחמד לדעת שגם אחרים (כולל הרופא) היו רוצים להזדחל לאיזה פינה מדי פעם ושכולם מאמינים לי שאני מנסה לרדת במשקל, ושאני מתאמצת, שעשיתי כל מה שיכולתי ובאמת נורא רציתי לנצח, ולמרות זאת זה לא הולך. היום, אחרי שקראתי את השרשור הזה, פעם ראשונה מזה כמה שבועות באמת חייכתי אז תודה לכולם

שירה, בטח שזה מעניין מישהו, ואפילו משמח, שחייכת ושיש לדברים כתובים השפעה טובה על הנפש. מקווה שיהיה לך טוב תמי.