דיכאון

אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי אבל אני יודעת שב-י"ב נהרסו לי החיים,אני בן אדם שלא יכול לדבר אם כל אחד על מה שאני מרגישה וב-י"ב הפנמתי כמעט שנה שלמה מה אני מרגישה,והיו לי הרבה דברים שהפריעו לי,וניהיתי פאסימית ואני כבר לא מכירה את עצמי,אולי אני צוחקת מבחוץ וכולם חושבים שאני בן אדם שמח אבל אני אוכלת את עצמי מבפנים.רגע אחד אני בבאסה ואין לי חשק לדבר אם אף אחד ואני רוצה רק להסתגר איפה שהוא ולבכות ורגע אחר אני שמחה.ההורים שלי הם אנשים שאי אפשר לדבר איתם ולכן אם אני רוצה לדבר אם מישהו אז אלו יהיו החברות.ההורים שלילא יודעים באיזה דיכאון הייתי כל י"ב,חשבתי על לפרוש מהלימודים ואיך שהוא עברתי את זה,שנאתי את הלימודים.אני חצי שנה באותו מצב כמעט כמו בי"ב אבל יותר טוב,כי אני איך שהוא מודעת לזה כי דיברתי אם מישהו,אבל אני לא יודעת מה לעשות ומה שקורה לי בצבא לא עוזר.כמעט ואף פעם אני לא מדברת עם ההורים שלי על מה שמפריע לי בהם שיש הרבה דברים כאלה,שאמרתי לעצמי פעם שאם אני ימות זה רק בגללם,הם מקשים לי על החיים.עשיתי איזה איבחון באינטרנט של האם אני ביכאון ויצא לי לפי המחשב שיש לי סימפטומים של....עד חמורים של דיכאון .אני לא יודעת מה לעשות ולפסיכולוג אני לא רוצה לפנות .מה לעשות??????? אם אפשר תגובה לפלאפון אני ישמח כי אני לא יראה את זה עד עוד 17 יום(

למעיין אני מקווה שתראי את התשובה קודם אבל איננו נוהגים להחזיר תשובות בטלפון. אני חושבת שאת מבינה שהצעד הנכון הוא לפנות לשיחות, לפי מה שכתבת את נמצאת במצוקה לא קטנה, וגם משרתת בצה"ל, בהחלט ניתן להגיע לקב"ן והדבר לא יפגע בשירותך הצבאי. בהצלחה דר' גיורא הידש