מחשבות משונות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בחצי השנה האחרונה אני מרבה לחשוב על משפחת אבי שהושמדה בשואה, זה כאילו מכרסם לי את המוח,אני משתוקק לנסוע למקום הולדתם למרות שמה שאמצא שם זה מצבה בלבד.אני יודע שצריך להסתכל קדימה ולא להתרפק על אסונות שפקדו אנשים שלא הכרתי אבל אין לי הסבר לכך. האם נסיעת שורשים תרגיע אותי? מה בעצם יכול להשכיח את המהלומה הזו? אבי בגיל 80 היום אולי אני לחוץ מלאבד גם אותו?
לגבי לא כתבת בן כמה אתה אבל אני מניח שבסביבות החמישים. אני חושב שאתה קושר נכון בין שני הדברים, מדובר בגילו המתקדם של אביך ובחששות שלך לגבי מצבו והעתיד. הדברים הללו טבעיים ובהחלט בסדר שאתה עוסק בעבר של אביך ובתולדותיו כל עוד אפשר. נסיעת שורשים עשויה להעמיק את הידע והקשר הרגשי אבל איני חושב שהיא דווקא תפתור את העניין אלא תוסיף עוד מימד לקשר שלכם. אם הדברים מעיקים עליך מאוד מאוד אז ישנה אפשרות לפנות לשיחות, אבל אני בספק רב אם יש צורך בשיחות. בעיקרון מדובר על תהליך טבעי. שבוע טוב דר' גיורא הידש
כוונתי לנסוע לבד בלעדי אבי האם זה יתרום משהו לתהליך או שכדאי לי להשקיע יותר בהווה שקשור לאבי ?
