דיכאון

שלום, אני עוד מעט בת 17 וכבר תקופה לא קצרה אני נימצאת במצבי רוח ירודים ודיכאון (לא מאובחן) אני מדברת על שנה של כאב וסבל מתמשך, בכי בלתי פוסק וירידה בלימודים אפשר להגיד שכמעט והפסקתי ללמוד. גם עברו בי מחשבות אובדניות - לא פעם אחת. יש ימים שאני מסוגלת לחייך פה ושם ולצחוק עם החבר'ה אבל יש ימים שאני בקושי מתפקדת. כל זה קרה בעקבות משבר שעברתי לפני שנה. המשפחה ובית הספר לוחצים עליי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל אני ממש לא רוצה. כי אני לא ממש חושבת שזה יעזור, כבר הייתי בפגישה אחת אצל פסיכולוגית לפני שלושה חודשים. וזה לא ניראה לי שזה יעבוד, סך הכל יש לי עם מי לדבר. דברתי על זה עם הרבה אבל אף אחד לא הצליח לעזור לי - אף אחד לא ידע איך. חברה שלי חושבת שאני צריכה ללכת לפסיכיאטר, אבל אני קצת מפחדת ללכת וגם זה לא ניראה לי פיתרון. יש לי כמה שאלות: יכול להיות שאני סובלת מדיכאון? מה אני צריכה לעשות? אם טיפול פסיכולוגי או פסיאטרי משפיע על הפרופיל בצבא? בבקשה תעזרו לי, תודה מראש ח.

מדובר בדיכאון, זאת בעיה ביולוגית שקיימת גם אצל מתבגרים, לכן פסיכיאטר מומחה למתבגרים הוא הכתובת בשבילך. תרופה שיתן לך לקחת פעם או פעמיים ביום תעלים לך את הדיכאון לגמרי תוך מס' שבועות ותוכלי לחזור ללימודים ולתפקוד רגיל כמו מקודם. מדובר על בעיה שניתנת לריפוי ע"י תרופה מתאימה ולכן כדאי לפנות לפסיכיאטר בהקדם.

לח. כפי שאת אומרת העזרה של החברים מצויינת אבל היא לא עוזרת מספיק. לכן יש צורך באיש מקצוע שיעזור לך לצאת מהדיכאון. חבל על השנים היפות שעוברות מבלי שאת נהנית מהן כפי שאפשר להנות מהם. מבחינת הצבא, דיכאון משפיע על הפרופיל הנפשי, דווקא מי שמטופל ומרגיש טוב הפרופיל הנפשי עשוי להיות גבוה יותר. חבל על הזמן, תגשי לטיפול לפסיכולוג או לפסיכיאטר אפילו אם את לא מאמינה שאפשר לעזור לך, תגשי לטיפול וברצינות. כל טוב דר' גיורא הידש