מגע בטיפול

שלום לרופא הפורום ןלכולם, רציתי לשאול מה המקובל בקשר למגע בין מטפל למטופלת? אני מטופלת כבר שנתיים וחצי ובחצי השנה האחרונה המטפל שלי נוגע בי בכתף, מחבק אותי ואני שמה את הראש על הכתף שלו. אני מתמלאת באושר כשהוא עושה את זה ואני מרגישה אהובה אבל זה מאד מבלבל אותי, כי אני רוצה שהוא יגע בי, שימשיך לחבק אותי ,אבל מצד שני אני פוחדת שזה גורם לי להתאהב בו יותר ממה שאני וגם ככה אני במלחמות עם עצמי כדי לחשוב עליו פחות ואני מרגישה שאני כל כך שמחה שהוא נוגע בי ואחר כך כל כך עצובה כי זה לא עוזר לי להתאהבות. איך יוצאים מהמצב המבלבל הזה? אשמח לכל תשובה, ותודה לדר' הידש על הפורום המדהים ועל היחס האנושי שלך

אסור מגע בטיפול. לא חיבוק,לא לשים ראש , שום סוג של מגע. ככה זה הכי טוב ולא גורם לשום בילבול

לליה אשמח לקבל תשובות נוספות מקוראים נוספים ורק אחר כך אגיב. השאלה הזו חשובה מאוד ומעוררת הרבה מאוד סקרנות ומחשבות. כל טוב דר' גיורא הידש

זו סוגיה די מוכרת ולדעתי אסור שיהיה מגע. מטפל צריך להיות סמכות, שיהיה אפשר ליצור איתו סיטואציות מאיימות בחדר הטיפולים שהוא מוגן מהעולם החיצון, וככה להצליח לטפל בהן ולשנות דברים. ברגע שיש התערבות של יחס אישי אבהי או רומנטי, זה מחבל במטרות הטיפול. לפי דעתי זה גם לא אתי מצד המטפל כך שאין מנוס מלעזוב ולהחליף מטפל.

שלום למגע בטיפול יש אפקט מאוד חזק, ולכן הוא גם מאוד בעייתי, לא רק בין מטפל למטופלת אלא גם בין מטפלת למטופלת. תיאורתית אני חושבת שזה יכול לקדם את הטיפול, מעשית זה לא עובד... בזמנו היה מכון על שם רודי שפתח קבוצות על בסיס מגע בעירום... זה היה מאוד שערוריתי... היכרתי מישהי שהשתתפה בקבוצה כזאת וטענה שזה עזר לה מאוד... היא פחדה ממגע ... לדעתי זה מאוד אישי, אם מטופלת מרגישה בילבול והתרגשות יתר שמפריעה לטיפול, זה מפסיק להיות רלוונטי למטרת הטיפול. נינה

עקרונית כאשר המגע הוא אפלטוני, כלומר ללא כוונה מינית כלשהי, אז אין פסול מוחלט במגע עצמו. אבל יש שיגידו שאין כזה דבר חיבוק אפלטוני או נשיקה אפלטונית ותמיד יש משהו מיני במיוחד אם המטפל הוא גבר והמטופלת היא אישה. אם יש למטופלת דחפים או פנטזיות כלפי המטפל אז ברור שמגע מסוג כזה רק יגרום לה לבילבול ונזק למצב הרגשי ולכן בד"כ זה לא מומלץ. עם זאת יש לציין שהאחריות למה שנעשה ביניכם מוטלת רק על המטפל ולא עליך. כאשר טיפול פסיכולוגי גורם לנזק, עפ"י הרגשתך, אז יש מקום לשקול הפסקתו או החלפתו או לשקול טיפול אצל פסיכולוגית-אישה ששם נושא זה יהיה פחות בעייתי.

שלום, אולי אקשה קצת. כמובן שמדובר על מגע תומך ובטח לא מיני ומגע שאין בו ניצול של המטופל/ת. האם החוק שאסור כל מגע מגן רק על המטופלים או גם על המטפלים? כאשר מטופל/ת בוכה האם יש מקום לחיבוק בגב, כלומר לשים יד על הכתף כאשר המטפל מהצד-מגע שברור שאינו מיני? האם יש מקום לנגב את הדמעות או לגעת באופן אוהד בפנים? מה המשמעות למטופל/ת של חוסר מגע במצבים רגשיים קשים של עצב? כל טוב דר' גיורא הידש