געגועים

חג שמח לכולם, איך מתמודדים עם געגועים למטפל בכל התקופה של החג ? אני בטיפול פעמיים בשבוע ואנחנו עכשיו בחופשה של 10 ימים. אני לא יודעת איך אפשר להתמודד עם הגעגועים האלה הוא כל כך חסר לי. אני מרגישה לבד , עזובה ועצובה תודה מראש סיוון

שלום סיוון, כן, זאת בעייה מוכרת וכואבת. כל כך מבינה ומזדהה איתך. גם אם מתכוננים לחופשה מראש, גם אם עובדים עליה אחר-כך, כל חופש במהלך טיפול יוצר שינוי במסגרת הקבועה וגורם למן סוג של ערעור. לפעמים כזה כואב וכמעט בלתי אפשרי, גם אם החופש קצר יחסית ואת מפסידה "רק" שתי פגישות. (זה לא "רק" כמובן). לדעתי, רגשות הגעגועים ואולי גם הכעס על הנטישה וחרדות למינהן שאולי עולות, יכולות להוות חומר מצויין להמשך הפגישות. זה נכון שפעמים רבות ההפסקות האלה יכולות לקלקל, ולפעמים הן קורות גם בעיתויים הכי גרועים מבחינת המצב הטיפולי, אך ... במציאות הן בלתי נמנעות :-(. ככל שזה קשה, המטרה היא להפיק את מירב התועלת מתוך הצרה הזו. מוזר? אבל בהחלט אפשר להסתכל על זה בצורה חיובית. או לנסות לפחות :-). למשל, כל פעם כזו שהוא חוזר אליך, יכולה אולי להגדיל את הבטחון לפעם הבאה. זה לא כל-כך פשוט וגם לא עובד כל-כך מהר. אבל, ככל שההתקרבות בינכם גדלה הקשר הטיפולי מתחזק והתהליך מתקדם תוכלי גם להרגיש שהוא איתך גם כשהוא רחוק יותר ולזמן ארוך יותר. להרגיש שהוא כבר חלק ממך ובתוכך ושאת יכולה גם לטפל בעצמך קצת לפעמים גם שלא בנוכחותו, ואחר כך גם יותר. זה תהליך של גדילה והוא מאד ארוך. לדעתי, כל חופשה כזו עם ההתקדמות בטיפול, עם כל הקושי, ויש הרבה מאד קושי, עשוייה לתרום להמשך בונה. אז - כמו שאת בטח יודעת, כשהוא חוזר, תמיד כדאי לומר לו למטפל במילים פשוטות וישירות: "התגעגעתי אליך, היית חסר לי מאד", ו/או "אני כועסת עליך נורא שככה עזבת אותי במצבי הקשה, ועוד נהיה לי קשה יותר, איך יכולת לעשות לי את זה" או "ציפיתי ממך ש.... ולא כך קרה" וכדומה. הרבה פעמים מעורבות מספר תחושות ביחד. מקווה שתעברי את החופש הזה בשלום, ואם יש לך דרכים להעסיק את עצמך, למשל לטייל קצת ועוד פעילויות, זה יוכל לעזור לך להעביר את הזמן ולהתעסק קצת פחות, עד כמה שאפשר, עם התחושות הקשות. שכולנו נחזיק מעמד בחופשות האלה!

סיוון היקרה אני בהחלט מבינה את ההרגשה שלך. החוויה הזאת של להיות מובנת ושמקבלים אותנו כמו שאנחנו, התלות הזאת שנוצרת, על רקע החשיפה, התמיכה, החוויות האינטימיות שנוצרות בטיפול. ואז הגעגועים... והפנטזיות,,, והרצון להיפגש שוב. אני כותבת. זה עוזר לי. כותבת למטפלת שלי, ובסופו של דבר מגלה שאני כותבת לעצמי. ומגלה שהיא קיימת בתוכי, הדמות המיטיבה הזאת, גם כשאיננו נפגשות. דמייני שאת מדברת איתו, וספרי לו איך את מרגישה, על מה את חושבת, איך עבר עליך החג, מה כואב, מה משמח. ואולי גם תשמחי לגלות שאת מסוגלת בלעדיו. מסוגלת לתת לעצמך את התמיכה שבדרך כלל את מקבלת ממנו. דמייני מה הוא היה אומר לך, ותגידי את זה לעצמך. תראי כמה כוח יש לך. תראי כמה למדת ממנו ומהטיפול להיות טובה לעצמך, גם בלעדיו. זה נראה הרבה זמן 10 ימים, אבל זה יעבור. ואולי חוויית הגעגוע תוליד בך כוחות חדשים ותחזק אותך בסופו של דבר. מקווה שעזרתי קצת. חג שמח, תמי.

לסיוון תודה על השאלה המעניינת ואני מקווה שיהיו תגובות נוספות. רציתי להוסיף היבט אחד נוסף. החופשה של המטפל היא חלק מהמציאות, והטיפול מטרתו להכין את האדם (המטופל) להתמודד עם המציאות, לכן אולי אפשר לנצל את החופשה להתקדמות? כל טוב דר' גיורא הידש